קדימה, אל האמת!

שאלה: מה זאת אומרת "לבקש עזרה מהאור"?

תשובתי: כשהאדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, נראה לו שיש לו רצון. הוא מתלהב, משתוקק להבין, להכיר, לעשות משהו. פרץ הרצון הזה נראה לו אינסופי והוא חושב שזהו בדיוק הרצון שאיתו הוא צריך להתקדם. עובר זמן רב עד שהוא מתחיל להבין שהרצון הזה שמתעורר בו אינו הרצון להתקדמות. הרצון להתקדמות הוא אותו הרצון השבור שהאדם רוכש בקשר עם הסביבה, עם החברים. האדם לגמרי אינו רוצה להתחבר איתם "כאיש אחד בלב אחד", להיכנס איתם לערבות. הוא רואה בבירור את הרצון השבור: הרע, השנאה במקום האהבה, הדחייה, חוסר היכולת להתחבר.

הרצון הזה עוצר את האדם, ואיתו הוא עכשיו צריך לפנות אל האור המחזיר למוטב. אך לא ברור: לאן עליי לחזור? לאיזה מוטב? איזה מין רצון זה? כאן נדרשים שני צעדים שונים מאוד, והגבול ביניהם הוא בעייתי מאוד. בשכל זה פשוט יותר, אולם בהרגשה, כביכול נחתך בתוך האדם חתך מאוד ברור ומורגש: "מסתבר שעם ההשתוקקות הפרטית שלי, אני רק מגיע למקום הנכון, ולא יותר מזה. לאחר מכן עליי לרכוש רצון חדש, הרצון השבור ביני לבין הזולת".

עליי לגלות את השנאה לזולת ובעזרת האור לראות בה את הרע. עליי לגלות שתיקון השנאה הזאת הוא הוא החזרה למוטב. ורק אז אני צריך את המאור: לא סתם מילוי, אלא כוח שיתקן את הרע שלי ויחזיר אותי למוטב. והטוב עבורי זה החיבור עם הזולת.

עלינו להכיר את הדברים האלה באופן ברור. אתה צריך לגלות בעצמך שהכול הוא דווקא כך ולא אחרת. והבעיה היא, שללא תמיכת הסביבה האדם אינו מסוגל לעבוד על עצמו. הוא חייב את העזרה הפיזית החיצונית, ולאחר מכן, כשיפנה אל המטרה, הוא יגלה בתוך הקבוצה כאלה דברים שאפילו החברים עצמם אינם שמים לב אליהם.

העבודה מתבצעת מבחוץ ומבפנים, אך היא כולה מכוונת לגילוי מקום השבירה בינינו, לגילוי הרע של השבירה והטוב של התיקון. אני חייב להרגיש זאת בבירור: זאת המחלה שהורגת אותי, ורק האור המחזיר למוטב יכול להציל אותי. אני בעצמי אינני מסוגל לכך. וההצלה היא באיחוד, רק האיחוד הוא התרופה עבורי. בכל שאר הדברים אינני מתחשב כלל. מבחינתי ההשפעה שלהם היא אפסית, או שלילית.

על ידי מאמצים משותפים אנחנו צריכים להשתוקק להרגיש את זה בפועל. ואז ניתן יהיה לדרוש את המאור המחזיר למוטב. אני לא סתם מתענה ומתייסר ממשהו לא ברור, לא סתם רוצה לגלות ולדעת משהו, לא סתם משתוקק לרוחניות. הרי כל זה נובע מהאגואיזם. לא, אני משתוקק רק לחיבור, רוצה לרכוש את הנחיצות והצורך בחיבור עם האחרים. זה נקרא : "תפילה קודם התפילה".

רק בעזרת צעדים כאלה, אפילו אם הם ראוותניים, תיאטראליים, אפילו אם הלב אטום, אנחנו בהדרגה נתקדם קדימה, אל האמת. לא אל האמת הערומה של ה"בטן" שלנו, אלא אל האמת הרוחנית, האמיתית. על כך נאמר: "בתוך עמי אנוכי יושבת".

רוצים לגלות את הבורא? ה"בורא" הוא תכונת ההשפעה. היא מתגלה רק בקשר ההדדי הנכון בינינו. ככל שנדבר ונכתוב עליה יותר, ככל שנדון עליה יותר, ככל שנעשה זאת באופן קונקרטי, ברור, בלתי אמצעי ואמיתי, מבלי להפוך את זה להרגל, כך נהיה קרובים יותר ליישום.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 08.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לא להתייבש באמצע הדרך!
רק המאור יתקן את השנאה
עזרו לי להבין: מה אני רוצה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ksuPf

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest