קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה בנוגע לאלכימיה של הנפש. האלכימיאים חיפשו איך להפוך כספית ועופרת לכסף ולזהב או על דרך משל, איך להפוך אגואיזם לאור. ובכן, אם אלך למצרים ואקח את כל הכלים והלכלוך ואהפוך את הכול לאור, האם זה יהיה התיקון שלי?
כמו כן, באלכימיה יש מושג, שנקרא "חומר המוצא", שממנו מכינים את "האבן הפילוסופים", וממנה מכינים את "משקה הנעורים". כלומר, אחרי שהפכתי את הכול לאור, אני הופך לאור. בלעתי את כל האגואיזם וזכיתי להיות נצחי. האם האלכימיה שוות ערך לקבלה? האם תוכל להסביר בבקשה, מהו מקורה של אלכימיה ואיך היא קשורה לקבלה?
תשובה: החיפוש האגואיסטי אחר זהב, אחר אלמוות או בריאות תמיד היה קיים באנושות. הקבלה מכוונת את האדם לדרך הפוכה – להשגת תכונת הנתינה, נתינה מוחלטת של הכול ולכולם, אהבה לכולם.
הדבר מזכיר לי את האלכימאי המסכן, שיושב לו במרתף אפל, בסתר מכולם, ורוקח את משקה הנעורים שלו ומתיך מתכות, בתקווה לקבל זהב! מטרת קבלה הפוכה לגמרי: לא קבלה אלא נתינה.
יחד עם זה אין ספק שהאלכימיה הושפעה רבות מהקבלה
אם לאדם יש היכולת לאלכימיה של הנשמה
מה שבאמת קורה…
הדבר נחשב לנתינה
לקחת דנא זבל ולעבוד איתו.
כרגע זה קורה ברמת הנשמה הכללית של אדם הראשון
טרנספורמציה-שינוי-אלכימיה.
מצב טבעי ביותר