דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / פסח – חג החירות, ממלאך המוות

פסח – חג החירות, ממלאך המוות

חג החירות, ממלאך המוות
חירות ממלאך המוות איננה מתבטאת בקיום נצחי של הגוף. מדובר בקיום בנשמה שאותו עלינו להשיג במהלך חיינו בעולם הזה. הקיום בנשמה ממשיך גם כשהקיום בגוף נפסק.

האמת היא שקשה מאוד לתפוס כי הדבר בכלל אפשרי. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי על כך ממורי הרב"ש, זה היה במהלך הטיול היומי שלנו בפארק. שאלתי אותו לגבי זה והוא הסביר כך:

הגוף שלנו מוגדר כדרגת חי. יש בו חלקים מדרגת צומח, כמו שערות וציפורניים. כשאנו מסתפרים או קוצצים ציפורניים איננו מרגישים כאב, נכון? מדוע? כי אנו בדרגת חי והציפורניים או השערות בדרגה נמוכה יותר, דרגת צומח. אנו מתייחסים אליהן כתוספת חיצונית, ומסירים אותן ללא שום קושי.

באופן דומה, אם נעלה מדרגת החי לדרגת המדבר, שזו הנשמה, נרגיש את דרגת החי כמו שעכשיו אנו מרגישים את דרגת הצומח.

אדם שהתעלה מעל האגו שלו, אדם שתיקן את עצמו על ידי חכמת הקבלה, מזדהה עם הנשמה. כשגופו נפטר, הקשר שהוא חש אליו הוא אפילו פחות מהקשר שמרגישים אנשים רגילים לציפורניים. זה ממש כמו להוריד חולצה ולזרוק לסל הכביסה. הוא צופה על התהליך של חיים ומוות בגוף מלמעלה, ממישור החיים הנצחיים של הנשמה.

(מתוך התוכנית "פסח באור הקבלה", חלק ב, דקות 0:06-4:54. לצפייה בתוכנית המלאה: חלק א, חלק ב)

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/i1Vb7

2 comments

  1. זהר בא/ ויהי בחצי הלילה/ אות קכג קכד

    קכג) זכאין אתון אברהם וכו': אשריכם אברהם יצחק ויעקב, שבזכותכם נפתחו הקשרים, והקב"ה זכר את שלשה קשרי האמונה שלכם. ז"ש ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. את אברהם הוא קשר אחד של אברהם. את יצחק, הוא קשר השני של יצחק. ואת יעקב הוא הקשר הג' השלם של יעקב.

    קכד) תנא כל זמנין וכו': למדנו. כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זכרון לזה, ליציאת מצרים, ועל זה עומדים כולם, ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. בוא וראה, דין הזה של יציאת מצרים, הוא יסוד ושורש התורה וכל המצוות וכל אמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה (ועי' בפרשת לך דף מ"ח ד"ה ויש כאן, ותבין למה הדין דיציאת מצרים הוא שורש הכל).

  2. זהר בשלח/ וה' הולך לפניהם יומם/ אות מה מו מז מח

    מה) והא אתמר דעקרא וכו': והרי למדנו, שעיקר הלילה הוא מחצות ואילך, ואע"פ שחצי לילה הראשונה הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה, הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה.

    מו) והא אתמר דקב"ה וכו': והרי למדנו, שקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו, ז"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני וכבר בארוה, היושבת בגנים זו היא כנסת ישראל, דהיינו המלכות, שהיא משבחת אל הקב"ה, בשבח התורה, בלילה. אשרי חלקו של מי שמשתתף עמה לשבח אל הקב"ה בשבח התורה.

    מז) וכד אתי צפרא וכו': וכשבא הבוקר, באה כנסת ישראל, שהיא המלכות, ומשתעשעת בהקב"ה, והוא מושיט לה שרביט החסד, ולא לה בלבד, אלא לה, וכל אלו שמשתתפים עמה. והרי למדנו, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וגו', שפירושו, מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום ועל כן נקראת המלכות אילת השחר. דהיינו על שם שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה.

    מח) ואמר רבי שמעון וכו': ואר"ש, בשעה שצריך להאיר הבוקר, נחשך ונשחר האור, והשחורת נמצא. אז מתחברת אשה בבעלה, שלמדנו, משמורה ג' אשה מספרת עם בעלה, דהיינו זו"ן,  לספר עמו, ובאה בהיכלו.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest