דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / סוף עידן הקרח של הנשמה

סוף עידן הקרח של הנשמה

שאלה: מה צריך לקרות לאדם כדי שהוא יבקש להרגיש חסרון לרוחניות?

תשובתי: האדם אינו מסוגל להתחיל לחשוב באופן עצמאי על פעולות ההשפעה, כלומר על נחיצות הרוחניות. הוא חייב להתכלל בקבוצה ולקבל ממנה את החיסרון הרוחני.

וזהו כל הקושי! האנשים בורחים לפני שהם הספיקו להשיג את התוצאה. אנחנו רואים שהקבוצות שהיו גדולות עד לא מזמן נעשות יותר ויותר מדוללות. יותר נוח לאדם לשבת בבית ולהסתתר מאחוריי מסך המחשב. אינני מדבר על אלה שאין להם שום הזדמנות ושום קבוצה בקרבתם. אך לעיתים קרובות קורה שיש לאדם אפשרות להיכנס לקבוצה הפיזית ולעבוד בה, כדי לראות עד כמה אינו מסוגל להתחבר עם אף אחד. אנחנו צריכים לאסוף יחד את כל "חוסר הרצונות שלנו לחיבור" ומה"לא רוצים!" המשותף שלנו לצעוק לבורא. שיתקן אותנו!

אך האנשים בורחים עוד לפני שאנחנו מאחדים את חוסר הרצון שלנו, את הזלזול והדחייה שכל אחד צריך להוסיף מעצמו לכלי (הרצון) הכללי, השבור, הגדול, הזקוק לתיקון, ודורשים לתקן אותנו. כל אחד מחזיק לעצמו את החלק השבור שלו, הרחק מהאחרים, הרי לא נעים לו להתחבר לכלי כזה שבור. וכך האנשים מתפזרים.

אך לפי תוכנית הבריאה חייבים לחבר ביניהם. ולכן נאלצים לשלוח להם כוחות רעים, ייסורים, שידחפו אותם חזרה. כוח הייסורים מוכרח להיות גדול יותר מכוח הדחייה שהיה בין החברים. זוהי מכאניקה פשוטה – אחד כנגד השני: כוח הפירוד וכוח החיבור. כוח החיבור נוצר על ידי הייסורים, כפי שהמלחמות והצרות המשותפות מחברות את בני האדם. כך גם להם ישלחו ייסורים גדולים כדי שירצו להתקרב ולהתחבר, ואז הם יעשו צעד קדימה.

ולאחר מכן ייתנו להם עוד קצת זמן לחשוב כדי להבין את כוונותיהם, רצונותיהם שזקוקים לתיקון, בתקווה שאולי הפעם זה יצליח. וכך שוב ושוב, ואם לא, אז הייסורים יגדלו עוד ועוד. אין ברירה. כך עובדים כוחות הטבע. בעל הסולם כתב שכשכדור הארץ שלנו התהווה הוא עבר תקופות של 30 מיליון שנות התחממות והתרחבות ולאחר מכן התקררות והתכווצות. וכך זה נמשך, עד שנוצר עליו קרום ונוצרו החיים. אותו הדבר עם נשמת האדם: מחממים אותה ומקררים אותה עד שהיא סוף סוף קמה לתחייה…

לכן אם אנחנו מגלים את חוסר האונים שלנו, אנחנו צריכים לשמוח על כך שגילינו את זה! עכשיו נחוצה רק ההתקפה. אסור לנו לברוח משדה הקרב. אני ממליץ לכל הקבוצות לאסוף את כל השיירים שלהן ולחשוב טוב טוב על עתידן.

הרי דווקא במקום הייאוש אנחנו מקבלים הזדמנות טובה להתחבר, לאחד את החסרונות שלנו לחיסרון אחד גדול משותף, לרצון השבור, ולצעוק. זאת תהיה "תפילת רבים", שעליה תמיד מגיע מענה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.03.2011

ידיעות קודמות בנשא:
ממה נבנה המעבר לעולם העליון
כל הניסיונות הם לתועלת
המפתח להצלחה: מערכת של דאגה הדדית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DXXSZ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest