קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אנחנו לומדים ועוסקים בקבוצה או בעבודה הפנימית שלנו, בכך שמנסים להתחבר בסדנאות, או עורכים אירועים קבוצתיים, שבהם גם כן מנסים להתחבר. במסגרות של שיטת החינוך האינטגרלי – כיצד אנחנו צריכים לצאת בצורה הטובה ביותר לאנשים, איך יותר טוב לשתף איתם פעולה באופן הדדי? האם העבודה שלנו צריכה להיות מכוונת יותר לתוך עצמנו או לדאגה על אנשים חיצוניים?
תשובתי: לא. צריך להבדיל בין העבודה בינינו לבין העבודה שבה אנחנו עובדים על היציאה לקהל חיצוני. זה חייב להיות מובדל בצורה מדויקת בתוכנו, מפני שכשאנחנו מעבדים את שיטת הקשר ההדדי האישית על עצמנו, אנחנו לוקחים בחשבון את המאור שאותו אנו מושכים. כלומר אנחנו תמיד חושבים על הפעולות שעלינו לבצע, אילו יחסים בינינו חייבים לעורר כדי להזמין השפעה מקסימלית עלינו של האור העליון, מאחר והוא מתקן אותנו.
אנחנו נבדלים מכל שאר בני האדם בזה שאנחנו מוכנים להשתנות, אנחנו מוכנים לשנות את עצמנו ורוצים שזה יקרה. ולכן, כל שיתוף הפעולה ההדדי שלנו בקבוצה, הוא לא כדי שאנחנו נצליח בעצמנו, אלא כדי שנצליח להזמין את השפעת האור העליון, כוח זר, שישנה אותנו, שכבר יחבר אותנו בדרגה הרוחנית הבאה.
וכשאנחנו הולכים לקהל, אז המטרה שלנו היא אחרת, לתת להם הזדמנות בצורה כלשהי להתחבר ביניהם בדרגה הגשמית.
אבל מצד שני, מאחר ואנחנו עורכים את הסדנאות האלה ומנהלים אותן, אז דרכנו גם כן עובר עליהם אותו הכוח המאחד, והוא גם כן בונה אותם. אם מישהו אחר, נניח מומחה חיצוני, יערוך את הסדנה, הוא לא יצליח להגיע לאותו החיבור והאיחוד שאליו אנחנו מגיעים, מפני שאנחנו, בתוכנו, כבר מהווים נשאים של האנרגיה העליונה הזאת, של הכוח הכללי הזה.
מתוך שיעור על שיטת החינוך האינטגרלי, 21.10.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לכולם, לכולם, לכולם…
אור שמלובש במילים הפשוטות ביותר
למען היציאה לעולם
