קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ידיעה: כיצד האדם מתמודד עם צרות החוזרות על עצמן, האם הוא מתרגל אליהן? הרי בהפסקות ביניהן הכול שוב מסתדר.
מתברר שהכול הפוך. אם האדם מאבד פעמים רבות את העבודה ומוצא בין לבין עבודה זמנית, הרגשת השגשוג שלו מדרדרת מפעם לפעם, האדם מרגיש את עצמו אומלל יותר ויותר.
כיוון שהעלאת מצב הרוח המתעוררת על ידי חוויות חיוביות היא פחות ארוכה מאשר ירידה במצב הרוח עקב חוויות שליליות, האדם צריך לחוות יותר דחפים חיוביים כדי לשמור על האיזון הרגשי. יכול להיות שמסיבה זו האנשים משפרים את מצב רוחם פעמים רבות בצורה בלתי הכרתית על ידי חילוף תחושות חיוביות במסגרת קשרים חברתיים.
תחושת הוקרת התודה יכולה להוות דוגמה לכך.
התברר שטיפוח תחושת הוקרת התודה זוהי אסטרטגיה אפקטיבית מאוד המאפשרת, לא רק לשמור על הרגשת סיפוק פנימי לאורך זמן ממושך, אלא גם להפוך את תחושת השגשוג לאינטנסיבית יותר, לא רק שלך, אלא גם של אותה האישיות כלפיה אתה חש את הוקרת התודה.
לסיפוק רגשי קיימת חשיבות רבה מאוד. לא לחינם הפוליטיקאים והפסיכולוגים בארה"ב דנים די ברצינות האם לא הגיע הזמן להכניס לדו"חות המסורתיים על מצב הלאום מדדים חדשים המשקפים את מידת הסיפוק הכללית של האוכלוסייה מהחיים. יכול להיות שיתברר שמדד זה חשוב יותר מאשר הסטטיסטיקה על שינוי התוצרת הפנימית ברוטו.
הערתי: הנה בהדרגה מתברר, שלאדם חשוב קודם לתת לגופו הבהמי את מה שהוא זקוק לו. ולאחר מכן, להרגיש אושר שמתבטא בצורה הקלה ביותר בצורת הוקרת תודה, והסיפוק הכללי של החברה לא תלוי בשגשוג החומרי, אם דרגת הצריכה החכמה מכוסה.
ידיעות קודמות בנושא:
הארצות הכי מאושרות והכי לא-מאושרות בכדור הארץ
הבעיה העיקרית של האנושות: לכולם חסר אושר
האושר נכנס למשבר
האושר מיתבטא קודם כל דרך פנימיות האדם=מיבנה אישיות,=אדם מאושר הוא קודם כל אדם שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה,וזו תכונת אופי,שהחברה מכנה,[פרייר]וההפך,האדם שתמיד שם דגש על חצי הכוס הריקה.[תכונת אופי מולדת]גם כן,וכל השאר אנחנו אוספים בדרך,דרך תהליכי החיים האישיים,שאנו עוברים,והערות והצורך לשינוי.הצורך לשינוי נובע מחיות,כמיהה וצמא לידע,לסקרנות של ידיעה ושאלה,למה?איך?ומדוע ומאין…וזו דרך לאושר שהלואי ונגיע.ודרך הקבלה והערבות ניראית דרך מבטיחה הרבה יותר ממה שהוצע עד עתה ,מן הסתם.