דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / נימוסים עדיין אינם התפתחות

נימוסים עדיין אינם התפתחות

מתוך המאמרים על עקרונות החינוך הגלובלי: "ככול שאדם מפותח יותר, כך הוא מרגיש את הרע שבו כבלתי נסבל, אף אם מידתו קטנה. הרגשת הרע בקרבו, מחייבת את האדם להיפטר ממנו, כפי שהוא חפץ להיפטר מכל דבר המזיק לו. מכאן, כי דרגת התפתחות האדם נקבעת על ידי רגישותו להופכיות שבינו לבין החוק הכללי של הטבע – האהבה והנתינה".

אנחנו מלמדים את ילדינו להתנהג יפה בחברה, להיראות טוב בעיניהם של האחרים. למשל, זה טבעי עבור הילד להתלכלך כשהוא אוכל או משחק, אך אנחנו מסבירים לו שזה לא מנומס. במילים אחרות, אנחנו מעלים את רמת האגו שלו, כדי שהבוז של האנשים האחרים יהפוך לגורם חשוב עבורו. בתוכו יושב אותו פרא אדם, ואילו כלפי חוץ הכול נראה טוב ויפה.

השאלה היא כזאת: האם עלינו לשפר את הקשר החיצוני שלנו? הרי כשאנחנו נראים מכובדים ורציניים, האגו שלנו גדל עוד יותר. יש הרבה בתי ספר שמלמדים את האדם נימוסים. בעולמנו לאדם מנומס קוראים "מפותח". הרי מדובר לא על תיקון האגו אלא על כיצד להיראות טוב יותר.

כמובן, כל זה שקר שאותו חכמת הקבלה אינה לוקחת בחשבון. אפילו אם אדם יגור בג'ונגל אפריקאי ויאכל עם הידיים מסיר משותף, אין זה אומר שהוא מפותח פחות מג'נטלמן מלונדון שמתמודד עם הסכו"ם במיומנות רבה.

ללא ספק, בחברה האנושית צריך לנהוג לפי כללי הנימוס, איננו מזלזלים בהם, אולם הם אינם קשורים לתיקון הפנימי של אדם.

התיקון הפנימי נבנה על הכרת הרע, כאן מדובר בכוונות. על האדם לחדור פנימה ולא להסתכל על החיצוניות. עליו לבחון עד כמה הוא מנומס עם הזולת באופן פנימי, בכוונתו להשפיע. האם הוא מתייחס טוב לזולת בנשמתו? כאן כבר לא יעזרו המתנות החיצוניות, שמאחוריהן מסתתר הרצון לנצל את האחר. להיפך, הגישה הפנימית קובעת את הכול, החיצוניות יכולה להיות מנגנון ההגנה שלה.

לפעמים, למרות אהבתי הגדולה את בני, חיצונית אני מראה קשיחות ואפילו מעניש אותו, מפני שאין לי ברירה אחרת, אם לא, הוא עלול להזיק לעצמו. לפעמים האהבה שלי אליו דורשת נקיטת אמצעים קשוחים. עליי לחזק עוד יותר את האהבה הזאת באמצעות הגבלות חיצוניות נוספות.

ביחס לטבע, לבורא, כולנו ילדים קטנים והוא מתייחס אלינו בהתאם. בטבע קיים כוח האהבה והחיבור בין כל חלקיו. הכוח הזה מסוגל ליצור אפילו גוף חי שהחלקים שלו יהיו בהרמוניה ביניהם. הם אינם רק חיים אלא גם מתפתחים ומתעלים מעל מצב הבהמה אל דרגת הטבע עצמו, אל דרגת האדם. דווקא האהבה שטבועה בבסיס הכוח של הטבע באה לידי ביטוי בהרמוניה בין כל חלקיו.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 27.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הַכְוונה דקה
אז למה לא אמרתם מייד שצריך להתחבר?
לידה לתוך עולם חדש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xRGEH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest