נדרשת השתתפות של כל העם

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה" סעיף י"ז:

"ובהאמור נתרחבנו להבין מאמר אחד, מהיותר מתמיהים שבמאמרי חז"ל, דהיינו במה שאמרו, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה". שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית.

אולם לפי המתבאר לעיל, הרי דבריהם ז"ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשיטות. כי הנה הוכנו לעינים, אשר כל פרט ופרט מהתרי"ג מצות שבתורה, סובבים על קוטבה של מצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך".

ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר."

באמת, אין לנו מה לחכות ולצפות לזה, שאנחנו נוכל מתוך המצב האגואיסטי שלנו, אפילו עם כל זה שיש לנו קבוצה ולימוד, להגיע לעוצמת חיבור כזאת שנקראת "אהבת הזולת", אם אנחנו לא נעבוד במימדים שנקראים "אומה שלמה".

חייבת להיות כאן התכללות של הרבה מאוד כלים שמתחברים ביניהם וכל אחד מגלה את האופי המיוחד שלו. ואז במידה של ההתכללות ההדדית השלמה ביניהם אפשר להגיע לכזה כלי עוצמתי שימשוך את המאור המחזיר למוטב, שיביא להם את מידת האהבה.

בני יעקב לא יכלו להגיע לאהבה הזאת, לעוצמה כזאת של הכלי, כל עוד הם היו סגורים בתוך המשפחה שלהם. ואפילו שהייתה שנאה בין האחים שהעידה על עוצמת הכלי הזקוק לתיקון, לכל אחד הייתה אימא אחרת, חלקה משלו בבית אביו, אופי משלו.

אבל אפילו זה לא היה מספיק לכזה חיבור שלהם מעל לדחייה זה מזה, שהיה נותן להם מילוי שנקרא "אהבה". רק כאשר התווסף אליהם האגו הגדול שנקרא "פרעה", והם עברו 400 שנה של גלות מצרים והתגלו כל הדרגות של האגו, אז עוצמת הפירוד הייתה מספקת כדי שהם ייקראו במקום "קבוצה", "אומה".

כאן העניין הוא לא בכמות, אלא מדובר רק באיכות. לכן אחרי שקיבלו אגו נוסף, עביות נוספת, הם התחילו לקרוא לעצמם "אומה" וזכו לקבל אמצעי שהפך להכרחי עבורם לצורך התיקון. כי הם כבר לא יכלו בעצמם לתקן כלום, כפי שיכלו לעשות אחים שהרגישו את עצמם כחברי משפחה אחת לפני כניסתם למצרים.

ביציאת מצרים ובהכבדת הלב, לאחר שלקחו את כל הכלים מפרעה, אז הם כבר החלו להזדקק לתורה.

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 27.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
באיחוד תתגלה הגאולה
בעולם שלנו קובעת הכמות
מסע של אדם בחיפוש אחר נשמתו