דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מתי מופיעות בעיות רוחניות?

מתי מופיעות בעיות רוחניות?

כנס גאורגיה. שיעור מס' 3

שאלה: כשבסדנה שאלו אותנו כיצד להתעלות מעל ההבדלים כדי למצוא את המשותף בינינו, אנחנו עשינו בירורים והגענו למסקנה שאנחנו לא מוצאים שום הבדלים בינינו. האם יוצא שאין לנו מעל מה להתעלות?

תשובתי: אם אין ביניכם הבדלים, זה לא טוב. אין שום בעיות?! כלומר, אם כולם כביכול נעימים, מחוברים, קרובים זה לזה, הכול טוב? אז זו לא קבוצה.

שאלה: האם צריך לחפש בעיות?

תשובתי: לא, אין צורך לחפש בעיות.

העניין הוא, שאם אנחנו עובדים בינינו בצורה נכונה ושואפים לאיחוד, אז אנחנו מגלים בעיות.

אם אנחנו מתאספים יחד סתם כך ולומדים בקבוצה, ומחזיקים מקום, מבצעים עבודת הפצה ובינינו מופיעות אי הבנות שונות, אלו אי הבנות אנושיות פשוטות שקיימות בכל מקום, בכל צוות עבודה. כל הבעיות האלו מעצבנות אותנו מאוד, אנחנו רבים זה עם זה, לפעמים קורה אפילו שהקבוצות מתפרקות או שאנשים מסוימים עוזבים את הקבוצה. זה לגמרי לא אותן הבעיות שעליהן אנחנו מדברים.

בעיות אמיתיות, רוחניות מופיעות ברגע שהאנשים נמצאים בנטייה זה לזה ולא סתם כך מחזיקים מקום, לומדים וכו'. והנטיות האלו שלהם מולידות התנגדויות, התנגשויות שונות.

הם מרגישים התנגשויות כקנאה, כאיזה שהן אי הסכמות, לא אי הסכמות רגילות, של חיי היום יום, אלא אי הסכמות פנימיות ברמה הרוחנית. הם מרגישים את עצמם מנוגדים מבחינה רוחנית, מרגישים קנאה רוחנית גדולה זה לזה ודחיות שונות הדומות לזו.

יחסים כאלו מופיעים בדיוק ברגע שהם משתוקקים להתאחד ומופיע כוח הניגוד – תנועת הדחייה זה מזה היא היצר הרע. כלומר, זו לא סתם תכונה אגואיסטית של האדם והטבע שלו אלא דווקא מה שמופיע בקבוצת מקובלים שמשתוקקת לאיחוד.

ואם אנחנו קוראים מאמרים על יצר הרע של האדם, מדובר בהם על אותו האגו שמופיע מעל האיחוד הרוחני, מעל ההשתוקקות להיות יחד, למצוא חיבורים פנימיים.

שם כבר מופיעה דחייה רוחנית. לכן כתוב: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (מאור כדי לתקן אותו). ונאמר, שיצר לב האדם הוא רע מלידתו. מה זאת אומרת מלידתו? מלידת האדם שבנו.

באיזה שלב מתחילה בנו לידת האדם? כשאנחנו משתוקקים להתחבר יחד כדי להפוך לדמות אחת של אדם ומופיעה בנו התנגדות. זה היצר הרע שבנו. ולאחר מכן כבר צריך להגיע אליו תיקון.

אבל לפני כן אין לנו מה לתקן. בעיות בהמיות קטנות שונות שלנו במשפחה, בעבודה או בינינו, כשאנחנו פשוט מתאחדים כדי ללמוד משהו, מתווכחים על משהו, לדוגמה בעניין המקום או לוח הזמנים – כל זה לא רוחניות אלא רק מקדים לה.

לכן כתוב בספר הזוהר שכשתלמידי רבי שמעון (והם היו מקובלים גדולים בדרגה גבוהה מאוד, הרבה מעל ההשגות של המקובלים הרגילים) מתאספים ללמוד ונמצאים בנטייה זה לזה הם מגלים ביניהם שנאה עצומה וכל אחד מהם מרגיש שהוא פשוט מוכן לשרוף את כל היתר.

שאלה: אז מהו המרשם להכנה הנכונה ביותר ל"הכבדת הלב" הזו, אם אני יודע בוודאות שהיא תגיע?

תשובתי: רק השתוקקות לאיחוד. אם האיחוד הזה יהיה נכון אתם תרגישו שנאה, דחייה, קנאה, גאווה חזקות ותכונות אגואיסטיות אחרות. אני מאחל לכם את זה.

שאלה: כיצד אנחנו עוברים את המצב הזה, לאן אנחנו יוצאים?

תשובתי: אם אתם מתגברים על המצב הזה, אתם לא יוצאים. כיוון שאם אתם עובדים בצורה רצינית ביניכם אתם מגלים שאתם לא יכולים לעבור את המצב הזה. ואז מופיעה בכם הנחיצות בבורא, שהוא יחבר ביניכם.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס גאורגיה, 06.11.12

ידיעות קודמות בנושא:
מה זה "קבוצה"?
מה מפריע לנו להתחבר?
מה מניע את האדם?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UXBsR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest