דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מתוך האפלה – לעולם האמת

מתוך האפלה – לעולם האמת

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 6

זה נראה פרדוקסלי, אבל אם מסתכלים על העולם הזה מתוך העולם הרוחני, אין שום דבר טבעי יותר מהקשר של כולם לאחד שלם ועם הבורא. זו מערכת אחידה, יציבה, שנמצאת בהרמוניה, באיזון קבוע, במצב אידיאלי, כאשר כל דבר בה נמצא באינטראקציה, ממלא את האחרים ומתמלא מאחרים. המערכת הזאת מהווה גוף בריא לחלוטין מבחינה פיזית ונפשית.

מידע, חומר, אנרגיה, השגה, הכרה – כל זה קיים בהרמוניה מוחלטת. לכן המערכת הזאת היא נצחית: אין מושג של זמן, אין שינויים. במילים אחרות, יש חיים נצחיים והאירועים מתרחשים באופן קבוע דווקא כדי לגלות את עומקו האין סופי של הקשר הזה.

הקשר עצמו הוא קבוע, המערכת היא קבועה, האור נמצא במנוחה מוחלטת וממלא את כל הבריאה. אנחנו נמצאים בה בתנועה תמידית ממילוי קטן לגדול יותר. והתענוג החשוב ביותר הוא בהשגה של ההרמוניה והשלמות של המערכת הזאת, וזה נקרא השגת הבורא.

לכן העולם שלנו נתפס משם כעולם קטן, מכוער, שקיים בלית ברירה, משום שהבורא מחייב אותו להתקיים, אם כי נראה שלנברא כל כך נבזה אין זכות קיום. הנברא הזה קיים דווקא לשם כך, שבהכחשת הנבזות שלו הוא יעלה וישיג נצחיות ושלמות. עם זאת, קשה לעשות את זה מפני שאנחנו לא רואים שום דבר כנגד הנבזות הזאת.

אבל אם היינו רואים את זה, היינו מאבדים את חופש הבחירה, ואנחנו בכל הכוח היינו רצים רק לשם, מה שלא יהיה. היינו דופקים עם כל הגוף בקיר, במחסום שמפריד בינינו, רק כדי להגיע לשם או להיעלם.

לשם כך ניתנה לנו ההסתרה – כדי שאנחנו נבנה מעצמינו את מודל העולם שאליו אנחנו שואפים, בקשר בינינו, ביחס שלנו אחד לשני, לעצמינו, ביחס של הקבוצה הכללית שלנו לכל האנושות, לטבע הדומם, הצומח והחי.

אנחנו חושקים בעולם הזה, מדמיינים אותו כממלכה, כמו במשחק ילדים, ומנסים ליצור אותו בינינו, למרות כל הדברים שניתנו לנו כאן. אנחנו רוצים להיכנס למצב הזה, כביכול, הלא טבעי, דמיוני, אם כי אנחנו מבינים עד כמה זה רחוק מהקיום הנוכחי שלנו, הרי זה הפוך לכל היגיון, לטבע שלנו, כלומר, לשכל שלנו – זה צריך להיות משהו שונה לחלוטין.

והאנושות כל הזמן מנסה להבין כיצד בכל זאת ניתן לעשות משהו, אבל בסוף יוצא עוד יותר גרוע. האגו עדיין מוחץ אותנו ומראה לנו שאנחנו השגנו את מה שאולי רצינו, עד שמגלים את המשמעות של כל מה שקורה – בשביל מה צריך קיום כזה.

הרי, אם מסתכלים מהצד, הקיום שלנו נראה נבזה ולחלוטין חסר משמעות ותכלית. יוצא כך שאנשים מתקיימים בלית ברירה, כמו במלכודת עכברים, כאשר הם סובלים וכל הזמן בורחים מהסבל הזה, נתקלים בסבל אחר ושוב בורחים. וכל זה רק כדי להתחיל לדמיין קיום אחר – משהו שווה באמת שלמענו כדאי לחיות, ולא להתחרט על העובדה שאתה חי.

כאשר אנחנו מדמיינים את המצב הזה, אנחנו בהדרגה מתחילים להרגיש שהוא, כנראה, באמת קיים – אחרת, איך היינו מדמיינים אותו? והמצב הזה, כנראה, קיים לא רק באופן היפותטי, אלא באמת, אבל רוצה שאנחנו נשאף אליו בצורה אמיתית. אני חייב לשאוף אליו בצורה כזאת שאני ארגיש את עצמי בתוכו פנימית ורגשית. ואז אני מתחיל להרגיש איזה סוג של עזרה, השראה, הארה. אני מתחיל לראות שלכל זה ישנה תכלית.

דווקא בצורה כזאת "אדם" גילה את המערכת הזאת לפני 5773 שנים. מאותו היום אנחנו מנהלים את לוח השנה הקבלי שלנו – מאותו הרגע ש"אדם הראשון" גילה את הבורא בעולם שלנו. ולאחר מכן החלה העברת ידע מדור לדור – התחילו להתכלל בזה עוד אנשים שגם הרגישו את חוסר משמעות בקיומם.

אבל תמיד נשארה אותה הבעיה: כיצד אני יכול לפתוח עולם אחר, עולם נכון ואמיתי מתוך העולם הקטן האיום שלי? אנשים כל הזמן עמדו מול אותה הבעיה – צריך ליצור דמיון, לשחק במערכת הזאת, לשחק בעולם האמיתי.

אנחנו תמיד שוכחים את זה, וזה יימשך עד שאנחנו ניצור יחד מצב כזה, קשר כזה, מערכת יחסים כזו, שיהיו כמעט זהים לעולם העליון ויידרש רק לממש אותו בצורה ברורה, וזה ייעשה על ידי מכת האור העליון. אבל עד שאנחנו נעשה את כל מה שביכולתנו כדי להיות במצב כזה, אנחנו לא נגיע אליו. ברגע שאנחנו נעשה את הכול כדי ליצור באפלה שלנו את העולם האחר הזה, הוא יופיע באופן מיידי. האור יעשה אותו אמיתי ואנחנו נגלה את עצמנו בתוכו.

אנחנו מבינים שאין ברירה אלא להגיע לאיחוד אמיתי וברור וליצור תנאי, קשר, יחסים הדדיים כאלה, שיהיו כמעט שווים למערכת העליונה – מלאה אהבה והשפעה, ההכללות הדדית, הבנה, תמיכה וערבות. והקשר צריך להיות כזה, שהאדם, כישות נפרדת, נעלם. הוא לא קיים, ולא יכול להתקיים.

מתוך שיעור מס' 6 בכנס סנט פטרבורג, 14.07.2013

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Ofjfo

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest