משׂחק עם אור אין סוף

וכל מה שמתרחש לאחר מכן, זו רק תגובה של הנברא לגילוי של הבורא. כל הבריאה, חוץ ממלכות דאין סוף, היא התרשמויות והתפעלויות שלה לֵמה שהיא מגלה בתוך עצמה. וזה נקרא עולמות, התפשטות ממעלה למטה, שבירה, ובחזרה ממטה למעלה.

הכל מתפתח רק בתוך המלכות, כל המציאות, החוויות, ההרגשות, התחושות, והתגובות של המלכות, עד שהיא מגיעה לבירור הסופי, שנקרא "גמר התיקון". חוץ מזה אין דבר.

על "קוצו של יוד", שבו כלול הכוח הפועל והמופשט של הבורא, מסתיימת הפעולה שלו. יוצא: חומר, הצורה המלובשת בחומר, הצורה המופשטת ומהות. חוץ מזה, מצד העליון, מצד הכוח היוצר, לא נעשה יותר שום דבר עם הנברא, הוא בזה מסיים את עבודתו, בכך שהטביע את שמו.

אבל עכשיו התחתון צריך לגלות את השֵם הזה, בעזרת שמות רבים אחרים, כלומר הרגשות, התפעלויות. בכל רגע, כשאני מרגיש את עצמי קיים כתוצאה מהשפעת הכוח העליון, ההרגשה שלי נקראת שֵם של הבורא.

לכן קיימים המון שמות שלו, כל התורה, היא שמותיו הקדושים של הבורא, אפילו פרעה ושאר הרשעים: בלעם, בלק. כל המציאות המורגשת על ידינו ואנחנו בעצמנו, כל האירועים שמתרחשים עימנו, זה הכל שמותיו של הבורא. אין שום דבר, חוץ מהרגשות של חומר, ושל אור שהטביע את עצמו בתוך החומר. וכשכל זה יתגלה, זה יהיה "גמר התיקון".

לכן, כאשר בעולם אין סוף, במקום בו "הוא ושמו אחד", האור מטביע את כל צורתו בתוך הרצון, אין לו יותר מה לתת למלכות. לאחר מכן רק היא זו שעובדת בעצמה עם אותו האור, שנמצא בה.

היא מסתירה את עצמה, כדי לא להרגיש אותו, נעלמת ממנו, מתחברת עימו, יוצרת איתו כל מיני חיבורים אפשריים, שנקראים פרצופים. אך כל זה, זה המשחק שלה בעזרת המסך עם אור האין סוף הממלא אותה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 31.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נס הבריאה
מעבדה המחפשת אחר סוד החיים
להרגיש את כל צורות העליון ולהסכים