דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מצמצום מלא לגילוי מלא

מצמצום מלא לגילוי מלא

ההתפתחות והגדילה הרוחנית שלנו מתחילה מצמצום על הרצון לקבל לעצמו, שמלכתחילה שולט בנו. ובאותו הרגע, כאשר אנחנו משתדלים לצמצם את עצמנו, אנחנו נכנסים למצב של "עיבור רוחני", שעליו כתוב: "עובר במעי אימו רואה מסוף העולם ועד סופו. נר דולק על ראשו, ומלמדים אותו כל התורה כולה".

כלומר הוא אינו מוגבל בשום דבר, מפני שלגמרי ביטל את עצמו, את אותו הרצון האגואיסטי הקטן שהיה לו באותו הרגע ושבו הרגיש את המציאות ה"חוץ רוחנית", את העולם הגשמי. כי הוא בכלל לא הרגיש את העולם הרוחני, אלא רק את העולם הזה, את המציאות המדומה, כמו אדם שאיבד את הכרתו ורואה הזיות.

אבל כאשר הוא מצמצם את הרצון לקבל שלו, אז הוא הופך לבלתי מוגבל. הוא לא זקוק יותר לקבלה, כי אור אין סוף מתחיל להאיר לו כ"אור מקיף", שזה מסמל להימצא ברחם אימו. כך הוא עובר את שלבי העיבור.

ולאחר לידתו, הוא כבר מתחיל לעבוד עם עביות א' של הרצון, במקום עביות שורש, ואז הוא הופך למוגבל. אור אין סוף, שאינו מוחלש בשום דבר, כבר לא מגיע עד אליו כי הוא כבר לא משתדל לבטל לגמרי את עצמו ורק להידבק לעליון. הוא בונה "מסָכים" משלו ומגדל את הרצונות שלו, כדי להגיע לאור אין סוף באופן מעשי, על ידי העבודה שלו ולהלביש אותו על ה"כלים" שלו.

לכן בעבודה שלו מופיעות עכשיו הגבלות, והאור מאיר לו רק במידה שבה הוא יכול לקבל אותו ב"על מנת להשפיע" ב"כלים" המתוקנים. לכן נאמר, ש"הבורא שונא את הגופים", כלומר את הרצונות לקבל לעצמו. ואילו הרצון להשפיע כבר לא נקרא "גוף", אלא "נשמה", חלק אלוקה ממעל.

באופן כזה, קיים מצב שבו האדם מצמצם את עצמו, שעד אליו ללא שום הגבלות יכול להגיע אור אין סוף. אבל השלמות היא בזה, כדי לאפשר לאור אין סוף להתגלות ללא שום צמצומים מצד האדם. האדם צריך לגלות את עצמו בעזרת "מסך" ולעבוד בעצמו בדרגת אין סוף, כדי להשיג דבקות מלאה עם האור שלא מוגבל בשום צמצומים.

מתוך ההכנה לשיעור, 12.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ביטול עצמי, שחושׂף את העולם
העובר רואה מסוף העולם ועד סופו
עוּבר חכם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/QPiXD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest