דף הבית / קבלה ומדע / חושבים מדע / מה חסר למדענים?

מה חסר למדענים?

שאלה: התגליות המדעיות הגדולות ביותר התגלו בתנאים מסויימים, האם אפשר לומר שבזמן התגלית המדען מקבל "מסך"?

תשובתי: בזמן תגלית, המדען מקבל מעין "נשימה שנייה", מפני שהוא בוער ברצון שלו להשיג. לכל המדענים הגדולים וגם לסופרים משהו מתגלה במקצת, לכן הם כל כך נאמנים למדע או לספרות, כי עבורם זהו מגע עם מה שהם מכנים "מוזה" או השראה.

שאלה: איך יתכן שאייזק ניוטון, איש מדע טהור, התחיל פתאום ללמוד את חכמת הקבלה ואף לכתוב טקסטים קבליים?

תשובתי: ניוטון לחלוטין אינו איש מדע מובהק. מדענים אמיתיים החלו להופיע החל מהמאה ה-18, ממיכאל לומונוסוב והלאה. עד אז, כל המדענים וביניהם ניוטון, למדו את השפה הלטינית, את השפה העברית העתיקה וגם את התורה וחכמת הקבלה. הם כיבדו והוקירו את כל אלה. חוקר אמיתי הוא מי שנמשך לתוך הטבע, מי שמוכן לערוך ניסויים על עצמו למען התפתחות המדע עד כדי לשתות רעל, כפי שכבר עשו מדענים בעבר. עבורם זו עלייה רוחנית, אולם, חסר להם המכניזם המדעי הטהור שקיים בחכמת הקבלה.

"מקובל" לעומת זאת, מגלה את הדרך של האור העליון. משפיעה עליו תכונה מיוחדת בכמות ובאיכות מסויימים, ויחד עם זאת מתרחשים בו שינויים עם "רשימו" מסויים, כלומר רישום של נתוני מידע התחלתיים. בהמשך מתרחשים בו מצבים רוחניים כמו: "צמצום", "מסך", גדילת ה"עביות" וכולי. כל זה לא קורה אצל מדענים. אמנם מתחלפות בתוכם תחושות כלשהן, אבל זה איננו מצב דטרמיניסטי ומדויק, אלא, הייתי אומר שזהו מצב אנלוגי.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 28.2.2016

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/p5LNa

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest