מגבלות הידע

מסקנה: המיתון בתחומים מסוימים של המדע נמשך כבר מאה שנים, מהזמן של איינשטיין ופלאנק. במהלך האבולוציה המוח שלנו התפתח והצרכים היו פשוטים – לשרוד ולהתרבות. רכישת השפה, השליטה על האש, והפיתוח של כלי העבודה עזרו לאדם במשימות הללו, אבל האם הפיזיקה הקוונטית יכולה לעזור בכך?– דיונים על נושאים מורכבים עוד לא עזרו לשרוד לאף אחד, ולכן המוח שלנו לא מותאם בצורה מרבית להשגת הידע המדעי.

המוח שלנו פותר דווקא את הבעיות המעשיות ששייכות לעולם האמיתי, והוא עובד בצורה הטובה ביותר כאשר מישהו מנסה לרמות מישהו אחר – לגלות מרמה זו משימה חשובה מאוד

בעלי שיטת הלימוד העצמאית והיצירתית אינם טובים בפתרון הבעיות הרגילות. האדם הממוצע לא יכול להמציא מחדש את חוקי המתמטיקה, הוא רק יכול ללמוד אותם. החוקים הללו התגלו בזכות אנשים שיכולתם להשגת הידע הייתה גבוה הרבה יותר מהממוצע. ככל שתחום הידע מופשט יותר, כך קשה יותר למוח שלנו לחשוב עליו.

המוח תופס את העולם דרך החושים. העולם הוא תלת מימדי, והחומר בו מחולק למוצק, נוזל וגז, יש בו צבעים, ריחות טעמים, הפריטים שבו שלמים. אך המדע מגלה שכל דבר מורכב מאטומים, חלקיקי כדורים – ואת זה אנחנו יכולים לתפוס, אבל את העובדה שהחלקיקים הם גלים, אנחנו כבר לא יכולים לדמיין.

אנחנו תופסים את עולם החפצים והחומרים, ולא של הגלים – משום שאנחנו לא זקוקים למידע נוסף על מנת לשרוד ולהתפתח. יתר על כן, החלקיקים יכולים בו זמנית גם להתקיים וגם לא להתקיים, הם יכולים באותו הזמן להיות גם חלקיק וגם גל ולהיות במקומות שונים באותו הזמן – ובכלל, איך הם "נראים" אנחנו באמת לא יכולים להגיד. כל התיאורים הללו הם אך ורק בדמיון שלנו. האם נוכל ליצור את "התיאוריה הכללית של הכול" לפני שניתקל במגבלות שהוטלו על היכולות הקוגניטיביות שלנו על ידי הטבע?

התייחסותי: לא רק המדע, אלא כל הפעילות האנושית היא במבוי סתום, כי אנחנו קיימים "בתוך" הטבע שלנו ואנחנו לא יכולים לצאת מעבר לגבולותיו, אנחנו תופסים את העולם בתוכנו. לכן, המשבר הוא אחרון וסופי. אבל הפריצה נמצאת לא מחוצה לנו, אלא בתוכנו – בשינוי של תפיסת העולם שלנו: אנחנו חייבים לתפוס אותו לא בתכונת הקבלה, אלא בתכונת ההשפעה. הרי, כל החומר של הבריאה, הדומם, הצומח והחי, מורכב מתכונת הקבלה וההשפעה, שני הכוחות המנוגדים ששואפים לאיזון. ורק הרצון שלנו, שגדל על פני דרגת החי האינסטינקטיבית של הטבע, הוא אגואיסטי, לא מאוזן, ולכן הקיום שלנו הוא מרדף בלתי פוסק אחרי מילוי, כי הרצון לא מאוזן.

המשבר האמיתי בכל תחומי הפעילות שלנו מכריח אותנו לחפש אלטרנטיבה, והיא נמצאת בהוספה של תכונת ההשפעה לטבע שלנו. הטבע יאלץ אותנו לאזן את עצמינו ובכך להידמות לו. כך אנחנו נקבל את האפשרות להשיג ידע אין סופי. ראו מאמר "מהותה של חכמת הקבלה".

ידיעות קודמות בנושא:
המוח: סוד שאינו נגיש למדע
האבולוציה של התודעה
חכמת ההכרה העצמית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pifdh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest