"מבחוץ" – סימן שזה עמוק יותר בפנים

שאלה: המקובלים אומרים שמצד אחד הכול נמצא בתוכנו, ומהצד השני עלינו לצאת החוצה ולהתאחד. יוצא, קיימים שני בורא: פנימי וחיצוני?

תשובתי: קודם כל אני ממליץ לראות את התוכנית ששודרה לא מזמן על תפיסת המציאות, שם דיברנו בדיוק על זה.

מבחוץ אין שום דבר, הכול נמצא בתוך האדם. תחילה אני מרגיש בפנים חיסרון, חסרה לי צורת ההשפעה. זהו כבר רצון המכוון לבורא. ואחר כך אני מקבל צורה של השפעה, הופך להיות המשפיע, זה אומר שהבורא התלבש בי, מילא אותי.

לא קיים שום דבר בחוץ. במאמר "מבוא לספר הזוהר" בעל הסולם מסביר שהעולם המצטייר לנו כחיצוני, זה לא יותר מאשר אשליה אחת גדולה. כי הרי הנברא זה רצון ליהנות שמרגיש רק את מה שמתרחש בתוכו עצמו. אחדים מהחלקים שלו הופכים להיות עולמות, אחרים – נבראים. כתוצאה מכך הוא מתחלק להרבה חלקים, ואני קושר את עצמי רק עם חלק אחד מהם, וכל השאר נראים לי כחיצוניים.

למה? – כי אני עברתי שבירה. פעם הייתי שלם, ואחר כך התחלקתי. ועכשיו מתוך הנקודה הקטנה שלי אני רואה את כל האחרים כזרים לי. דווקא כאן אני צריך לעצב את רצון האיחוד. כשאני מתאחד עם האחרים לפי העיקרון של ואהבת לרעך כמוך, אני מחזיר פנימה את כל הכלי הגדול הזה, את כל המציאות שאני רואה עכשיו מבחוץ. באותה הצורה, שתי טיפות מים מתמזגות לאחת מבלי להשאיר אפילו רמז לחלוקה.

אם כן, השבירה הוכנה עבורנו בכוונה כדי שנוכל להבין את צורת האי קיום (אין), הקודם לקיום (יש), לאיחוד. לא האיחוד עצמו הוא החשוב, אלא העובדה שבתוכו אני רוכש צורה של השפעה, הבורא.

אני בונה את הבורא בתוכי. ולכן הוא נקרא בורא: בוא וראה, כלומר תעשׂה ותרגיש, תבין, תשׂיג. כי הרי אתה בעצמך עושה זאת. לא קיים שום דבר חיצוני, כשאני מתקן כל פריט של השבירה, אני משׂיג בתוכי את טבע הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
שיחה עם הבורא בצורה נקייה
מהשבירה לברוא את הבורא
טעות אופטית