צעדים זהירים מעל תהום שחור

שאלה: מאיפה באים הייסורים? האם הם נובעים מתוך חוסר ההתאמה שלי לבורא, או שהוא בעצמו שולח אותם?

תשובתי: מובן שכל הייסורים מגיעים מהבורא, כי הרי "אין עוד מלבדו". הנברא סובל בדרך ההתפתחות שלו, והסבל הזה מיועד כדי שבדרגות הדומם, הצומח והחי הנבראים יתפתחו וירכשו נחיצות במילוי, בחיים טובים. כתוצאה מכך, כולם, באופן זה או אחר, מרגישים נחיצות, חיסרון למצב מלא וטוב. כל זה דרוש כדי להשלים את התמונה, על ידי תיקון השבירה. כי הכול נגרם מחוסר הייחוד, חיסרון של האור בתוך הכלי.

ברגע שאנחנו מתחילים לתקן את הכלי, הבורא מתגלה בתוכנו ואז עולים גם שאר הדרגות, ובזה נפטרים מהייסורים והבעיות. מלמעלה מכינים אותנו על ידי הייסורים, עד שאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו. ואין את מי "להאשים" בזה, חוץ מתוכנית הבריאה. אז למה אנחנו צריכים לסבול בדרך אל הטוב? העניין הוא שתחילה הרצון חייב להרגיש את עצמו ריקני ורק אז הוא ירגיש את המילוי.

כאן נשאלת השאלה: אם הבורא הכין עבורי תענוג אין סופי, האם זה אומר שאני חייב להרגיש תחילה ייסורים אין סופיים? אז כבר יותר טוב להישאר בהמה. אמנם במציאות אנחנו מתחילים מקטן ומתקדמים בשלבים, פעם אחר פעם מתקנים וממלאים על ידי האור שיכבה חדשה של הרצון שלנו. אף אחד לא היה מצליח להחזיק מעמד בהרגשת הריקנות האין סופית השחורה.

נותנים לנו בדיוק כמה שאנחנו מסוגלים לסבול, וכך מתקדמים באיטיות וברכות. ה"סחבת" הזאת דרושה דווקא משום שאיננו מסוגלים לסבול הרבה בבת אחת. השבירה מתגלה לנו בטיפות, בהתאם לאפשרויות שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
פתח בקיר
הארת המלכות השחורה