מאמצים כל רגע

שאלה: בזמן הכנס בערבה אני זכיתי לראשונה לשנאה חזקה כלפי הקבוצה בעבודה בסדנאות, בשיעורים. די לא פשוט להתגבר על זה. איך צריך לעבוד עם זה: בתקופות שבין הכנסים או בכנס עצמו? כלומר, כשאנחנו נתקלים בכך בכנס, אז מתגברים בזכות זה שעובדים בתקופות שבין הכנסים, או שגם כאן צריך להיות מאמץ תמידי על עצמי?

תשובתי: המאמץ צריך להיות מיידי. צריך להתכונן מראש לירידות. אין בזה שום דבר נורא. להיפך, צריך לפגוש את המצבים האלה בשמחה, למרות מה שאתה מרגיש: "איך דבר כזה יכול להיות?! אני הרי לא רוצה את זה!", זהו מאבק פנימי טוב מאוד, נחוץ מאוד.

רק בשום פנים ואופן לא צריך לבטל אותו, בשום אופן לא למחוק, אבל גם לא ללעוס בתוכך, לא לאכול את עצמך, אלא להתעלות מעל זה בצורה נכונה. חייבים להבין למרות השנאה, שהבורא שלח לי את זה, שאני הגעתי להכרת האגו שלי, עד כמה שהוא נפתח עכשיו בתוכי יותר, ולכן במקום אהבה או הסכמה עם הקבוצה אני מרגיש שנאה, צריך להתעלות מעליה ולבקש מהבורא לעזור לי. לא לנסות להתעלות בכוחות עצמי ולצאת מהבור שאליו נפלתי, אלא לבקש שהוא יעזור לי לצאת מתוכו, יחד איתו. אז יהיה לי איזה שהוא מגע עימו. לשם כך הוא סידר לי את הירידה הזאת.

צריך להתכונן לירידות. הסדנאות שלנו מכינות אליהן בצורה הטובה ביותר.

מתוך השיעור הווירטואלי, 20.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לאחר הכנס: ב"אבני הרחיים" של הבורא
המאמצים של היילוד מזרזים את לידתו
דרך חלקה בלי עליות וירידות