דף הבית / משבר עולמי / תפקיד ישראל / לשדר על אותו תדר

לשדר על אותו תדר

ווייז וטפטפת, מובילאיי וכיפת ברזל: אם סופרים את החידושים העולמיים שהעניקו היהודים לאנושות, רואים שהבאנו הרבה דברים טובים בכל תחום שבו נגענו. אבל אם שוקלים אותנו לפי מידת האגואיזם שפועל בנו ולא לפי תוצר גולמי, אז כבר באמת לא קשה להתבלבל: עם ישראל הוא אלוף העולם. 

לפי משקל האגו אנחנו כבדים מכולם ביחד. כל אדם מישראל שוקל כמו עשרים אמריקאים, שלושים צרפתים, חמישים דרום אמריקאים ומאה אוסטרלים. אנחנו 15 מיליון יהודים, אבל המשקל הסגולי שלנו הוא כמה מיליארדי בני אדם, והמשקל הסגולי שלנו נמדד בבשורה שאנחנו צריכים ומסוגלים להביא לעולם.

לא שהעובדה הזאת אמורה לגרום לנו למרוט שערות ולצעוק: "אוי, איזה אנשים איומים ואגואיסטים אנחנו", אלא רק להביא לתשומת ליבנו מי אנחנו ומה ייעודנו. אם נדע, נבין גם איך לעשות טוב, לעצמנו ולשאר האומות. כי צריך להודות, העולם נראה רע.

אז מה עלינו לדעת כדי לעשות טוב? בראש ובראשונה עלינו לדעת שהאנושות היא חלק אינטגרלי ממערכת הטבע. אלא שהאנושות (וגם אנחנו) עדיין לא מרגישה זאת. היא מחוסרת הכרה ונטולת חושים לתפוס את זרימת החיים של הטבע הסובב. האנושות פועלת עם תוכנה יצרית שנקראת קבלה אגואיסטית, ואילו הטבע פועל בנתינה מוחלטת. כוח הנתינה נקרא במקורות אלוהים או הטבע ("א-להים" בגימטרייה שווה "הטבע"). הטבע משדר על תדר אחד, ואנחנו מכוונים על תדר אחר. 

איך יקרה שתכונה שכולה קבלה תוכל לקלוט נתינה, לשדר חזרה אהבה, להשתוות אל חוק הטבע העליון? לשם כך הוקמה מלכתחילה האומה הישראלית. מקבץ אנשים מגוון שהתאסף סביב אברהם אבינו בבבל העתיקה שליבו רצון ובידו שיטה להתעלות מעל האגואיזם ולהשליט עליו חיבור עד כדי אהבה. נועדנו לסלול לעולם שביל מקשר בין הרצון לקבל לתכונת הטבע, הכוח העליון. אבל מאיפה נשיג כוחות להתגבר על עצמנו, לרצות דווקא לאהוב, להשפיע, לתת, להתחבר זה עם זה, אם אנחנו הכי אגואיסטים מכולם ואין בנו טיפת רצון לזה?

הכול תלוי בחשיבות שנייצר כחברה. כי נניח שהיינו רוצים להגיע לירח, אז היינו לוקחים בחשבון שעלינו להשקיע בזה כוחות ומשאבים רבים. בטח היינו מוכנים לעמול שנים על גבי שנים רק כדי להצליח נכון? וכאן מדובר במטרה שהיא הרבה יותר נעלה מנחיתה על הירח. כאן אנחנו מדברים על החיים שלנו ועל גובה רוחני, על הרגשת הטבע, על היכולת להביא לנו ולעולם כל טוב, שלא נדע צער ומכות. 

ולשם מטרה נעלה כל כך, בטח אנחנו מסוגלים לעשות מאמץ עילאי ולהתחבר מעל האגו, להשתדל מאוד לאגור ולאצור בינינו מידה מסוימת לפחות של כוח טוב, שבמשהו ינטרל את כוח הרע. גם אם לא ננצח בזה את כל היצר הרע שלנו, עדיין תהיה לנו שליטה כלשהי בו, והאיזון יתחיל לחלחל לעולם בהדרגה ולהחיות אותו באהבת הזולת. 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tTxRc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest