קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך הכנס בנובוסיבירסק. שיעור מס' 1
חכמת הקבלה זו חכמה מיוחדת, שלמעשה מסבירה הכול. אבל יחד עם זה, צריך להשיג אותה. היא לא מושגת דרך אותו השׂכל ואותם הרצונות שאיתם אנחנו נולדנו, לא דרך הטבע שלנו.
אנחנו נולדים בדרגת "חי", ואנחנו צריכים לפתח בנו תכונות של הדרגה הבאה, דרגת "אדם", שזה אומר: "דומה" לכוח העליון.
במציאות הגשמית אנחנו גם כן מקבלים כל מיני אותות מהעולם הסובב אותנו במידת ההשתוות אליו. במידת הרגישות של טווח התדרים ובמידת הרגישות שעובדים חושי הראייה, השמיעה והחושים האחרים שלי, כך אני תופס את העולם הסובב, על אף שחוץ מזה קיימת בו עוד כמות עצומה של תדרים, כל מיני מקורות שאותם אני לא תופס. באופן כזה אני תופס את העולם רק באותו טווח התדרים שאליו מכוונים החושים שלי, או המכשירים שאותם אני יכול ליצור כדי להרחיב את טווח התדרים הזה, ולא יותר מזה. אנחנו לא יוצרים את מה שאין לנו, אנחנו רק מגדילים את מה שיש לנו.
מצד שני, כדי לגלות את הכוח העליון, אנחנו צריכים ליצור בתוכנו חוש נוסף חדש לגמרי. חדש מבחינה איכותית. כי כל החושים שלנו נעולים על קבלה, על הכוונה האגואיסטית למען עצמי, ולכן אנחנו תופסים מהעולם שסביבנו רק את מה שנוגע לנו: איזה טוב הוא יכול לתת לנו ואיזה רע.
מלכתחילה, אני תופס את העולם דרך מסנן של חמשת החושים שלי, רק באותם התדרים שעליהם אני מכוון. וחוץ מזה קיים האגו שלי, שמסנן הכול רק לפי עיקרון אחד: "האם יהיה לי מזה טוב או רע?". אם ברצון הענק שלנו אין על משהו תגובה, הערכה של התועלת הפוטנציאלית או של הנזק, אז אני לא תופס את זה, לא רואה. אנחנו תופסים רק את מה שהרצון שלנו רוצה, כלומר או החיובי או השלילי עבורו. או שזה יכול להזיק לי, או שזה יכול למלא אותי, אז אני רואה את זה.
עם גישה כזאת, אפילו אם אנחנו נרחיב את החושים שלנו, על ידי יצירת כל מיני מכשירים: טלסקופים, מיקרוסקופים וכולי, זה לא יעזור, מפני שהאגו שלנו שעומד מאחוריהם עדיין ימיין הכול בהתאם לסקאלה הזאת.
בנושא זה יש הרבה עבודות ומחקרים של פסיכולוגים ופיזיקאים. מה שנוגע לפיזיקה המודרנית, יש בה מושג של "צופה". בתחילה הפיזיקה של ניוטון טענה, שהיקום הוא כזה כפי שאנחנו רואים אותו. התמונה שהצטיירה הייתה די פשוטה, על אף שניוטון למד את חכמת הקבלה, וכמו כן במיוחד לצורך זה הוא למד עברית כדי לקרוא את כל הספרים במקור.
ואחר כך כבר איינשטיין ובהמשך יו אברט (Hugh Everett) הגיעו לניסוח שונה של השאלה: העולם שסביבנו, הוא כזה, כפי שאנחנו תופסים אותו. למעשה, הוא אחר לחלוטין. אבל, בזמן שאנחנו תופסים אותו, אנחנו משנים, מטים ומשברים אותו בתוך התכונות שלנו. על ידי צפייה באיזה שהם אירועים פיזיקליים, אנחנו רק על ידי הצפייה מכניסים בהם עיוותים, וכתוצאה מכך הם כבר לא כאלה כפי שהיו בלעדינו.
לכן, לא מספיק שאנחנו תופסים הכול דרך המסנן של האגו שלנו, אלא אפילו שסתם מסתכלים על משהו, אנחנו על ידי ההשתתפות שלנו מתערבים בתמונת העולם. תסתכל על כוכב, והוא כבר הפך להיות אחר רק מזה שהסתכלת עליו, את זה אומרים הפיזיקאים.
בזמננו אנחנו מגיעים להבנה שקיימת תפיסת עולם שונה, לא אותה תפיסה פורמלית שמתבססת על התכונות הבהמיות שלנו. וחכמת הקבלה מגלה את זה באופן פשוט. היא אומרת: במקום החוש הרגיל שלך, במקום האגו שבו אתה מקבל רק את מה שלתועלתך, תייצב חוש אחר. תעשה אותו אחר לגמרי, תעשה אותו לעל מנת להשפיע. אם אתה תפתח את התכונה של החוש החדש הזה שלך שהוא יהיה מכוון מחוצה לך, אז אתה תקבע כיצד נראה העולם באמת. אתה תראה אותו אחר לגמרי, אתה תראה אותו אמיתי. יתרה מכך, אתה תשנה את עצמך. והחוש החדש הזה שיופיע אצלך, ייקרא "נשמה".
בעצם זה לא משנה איך לקרוא לו. כך או אחרת, בחוש החדש אתה תתפוס את העולם החיצוני שלם, "שלא נגעו בו", כפי שהוא. אתה תראה את הכוחות, הקשרים, המטרות שלו. אתה עד כדי כך תהיה תואם לו, עד כדי כך תתקשר איתו, שכל מה שנמצא בתוך האגו שלך, המצב הבהמי שלך, הגוף הבהמי שלך, פשוט "ימות". כלומר אתה לא תרגיש אותו, עד כדי כך מיקרוסקופית תיראה לך ההרגשה הנוכחית של החיים בהשוואה לֵמה שתרגיש, כאשר תגלה עולם שנמצא מחוצה לך, ותהיה קיים בתוכו.
לכך מובילה חכמת הקבלה את האדם.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס בנובוסיבירסק, 07.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל דרכי הידע מובילות לחכמת הקבלה
בתוך הקלידוסקופ של עולמות משתנים
כל המדעים חוקרים את הבורא
