קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כמה זמן צריכה לקחת הקריאה של טקסט בקבוצה של הלימוד האינטגרלי?
תשובתי: אני חושב שלא יותר משעה. זהו מתח גדול מאוד. צריך לראות לפי המצב של הקבוצה. אם אנחנו רואים שהקבוצה סוטה הצידה, שדעתה מוסחת, שהם לא יכולים להימצא כל כך הרבה זמן בנושא אחד, במתח, אז צריך להפסיק את הקריאה ולהעביר את הקבוצה למשהו אחר.
עם הזמן הם יוכלו ממש לחיות בתוך זה. זה ימלא אותם יותר ויותר. הם כל הזמן ישתוקקו לחזור למצב הזה, אפילו בחיים הרגילים שלהם, ביציאתם מהקבוצה.
לכן, אפשר יהיה להגדיל בהדרגה את משך הלימוד הזה, עד שבאדם תתחיל להיווצר ההרגשה של הימצאות תמידית בשני המימדים תחת השפעת הדבקות, החיבור עם האחרים.
מימד אחד, זה העולם שלנו, איפה שהזמן, התנועה והמרחק קובעים הכול. שלושת הפרמטרים שבהם אנחנו קיימים ושבלעדיהם לא יכולים לתאר לעצמנו את המציאות.
המימד הבא, מה שנקרא, "מעֵבר לקוונטי". שם לא קיימים לא מרחק ולא זמן ולא תנועה. תופעות דומות נצפות על ידינו אפילו בפיזיקה הקוונטית, בקפיצות של אלקטרונים ממסלול למסלול, במעברים מיידיים ממצב למצב, קשר מידעתי רגעי של חלק אחד של היקום עם החלק האחר שלו, מחוץ למיליארדים של שנות אור וכולי.
כאשר אנחנו מתחילים לתפוס שהטבע האינטגרלי נמצא מחוץ לחומר הפיזי, מחוץ לזמן, מרחק, תנועה, אז אנחנו יכולים בצורה מדויקת מאוד להפריד את שני המצבים האלה ולהבין, שככל הנראה, האדם שבנו זו הרוח שלנו, הרצון שלנו, ההכרה, השׂכל. למעשה הוא קיים במצב חסר גבולות, על חומרי, שלא מוגבל בחומר.
דרך אגב, היום הרבה מאוד כותבים על כך, מדענים, פסיכולוגים, פיזיקאים. לכן זה לא מדע בדיוני, אלא מדע של היום ולא של יום המחר. צריך כל הזמן להביא לזה את האנשים שנמצאים בקבוצת הלימוד האינטגרלי. מפני שבאופן עקרוני, כאן מונחים היסודות של החברה העתידית, של המדע העתידי, הטכנולוגיה, של מצבנו העתידי היום יומי, כאשר אנחנו לא סתם מפרידים את שתי הרמות האלה, שני המימדים, אלא נתקיים בהם בו זמנית. הם לא יפריעו לנו, אלא ישלימו בצורה הדדית זה את זה. אבל זה כבר באמת יום המחר.
מתוך תוכנית מס' 21 על החינוך האינטגרלי, 02.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המעבר לחשיבה אינטגרלית
תיאוריה שנתמכת על ידי תרגול
טעם של רגשות חדשים
