לערוב לרווחת החבר

בעל הסולם, מאמר "הערבות":

"שכל ישראל ערבים זה בזה.

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.

דהיינו שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."

שאלה: איך אפשר לערוב לכך, שלא יחסר לחבר שום דבר מצרכיו?

תשובתי: הקבוצה מתייחדת ומתחברת לפי תנאים רוחניים, שצריכים להתקיים בין החברים. צריכם לדאוג שלכל חבר תהיה הכרחיות, שזה אומר "לא יגונה ולא ישובח", וזה חייב להיות לכולם.

ואחרי שיש את המינימום ההכרחי הזה, אז לכל חבר צריכה להיות הזדמנות להשקיע מקסימום מהכוחות שלו להשגת מטרת החיים שלו יחד עם הקבוצה.

הערכים הגשמיים צריכים להיות באותה המידה שהם נדרשים לקיום ולא פחות. עוד מימי חכמי התלמוד בוטלה הדרישה לעינוי הגוף ולסיגופים. לכן נאסר בכוונה להגביל את עצמנו כך שהגוף יסבול ויהיו סיגופים.

כל אחד צריך לסדר את החיים שלו בעולם הזה כדי להתקיים בהתאם לנורמות המקובלות בזמנינו. הקבוצה צריכה לדאוג לזה. ודאי, שחבר לא יכול ליפול על ידיהם של החברים ולחכות שהקבוצה תדאג לו.

אבל אם החבר משתדל בעצמו, אז צריך לעזור לו להשיג את רמת ההכרחיות הנדרשת לקיום. ואת כל יתר הכוחות להשקיע בחיבור שלנו, כדי לגלות בחיבור הזה בינינו את הבורא.

מתוך שיעור בנושא "איחוד העם", 04.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ההתקדמות של החבר חשובה יותר מהתקדמות עצמית
נעביר את כל הכוחות לכיוון העיקרי!
לערוב לחיי החבר