ההתקדמות של החבר חשובה יותר מהתקדמות עצמית

שאלה: אם האהבה כלפי חבר, פירושה להעדיף את רצונו על רצוני, באילו רצונות מדובר?

תשובה: כפי שבעל הסולם כותב במאמרו "הדור האחרון", שצריכים לדאוג לכך שלכל אדם בעולם יהיה כל הנחוץ לקיום הגשמי הסביר. ואם החבר עצמו יתייחס כך לעניין, הוא לא יזדקק לשום מותרות. וכל השאר צריך לכוון לתמיכתו של החבר בדרך הרוחנית.

אז מה זה אומר שאני אוהב את החבר? כיצד אני יכול למלא את הרצונות שלו? אם אני דאגתי למזון עבורו ולכל דבר שנחוץ לקיומו, בשאר הדברים אני תומך בו רוחנית – מראה לו את ההתעוררות שלי, מעביר לו את ההרגשה של גדלות הבורא, החשיבות בדרך הרוחנית שמעוררת אותי וממלאה אותי בכוח.

אני פועל כלפיו כמו כלפי הילד שלי שאני רוצה למשוך לאיזה עיסוק יעיל, ולכן מראה לו את ההתעניינות שלי, הרצון, ההערכה הגבוהה. בדיוק באותה הצורה אני חייב לשמש דוגמה לחבר. זה אומר, שאני מספק לו מזון רוחני חוץ מהמזון הגשמי, כלומר, שאני אוהב אותו.

דווקא היחס הזה אנחנו חייבים לפתח בקבוצה שלנו. לתת לחבר את ההרגשה של גדלות המטרה ודוגמה אישית בנאמנות אליה – זה נקרא לאהוב את החבר. ובזה אני מעדיף את רצונו על רצוני. אני מתחשב במה הוא צריך, האמצעים הגשמיים הנחוצים, וכל השאר מיועד להתפתחות הרוחנית שלו. כל זה אני חייב לספק לו.

אני חייב לדאוג לכך שהוא יסדר את החיים שלו בצורה נורמלית, לעזור לו למצוא עבודה וכן הלאה. ומבחינה רוחנית, לעודד אותו על ידי גדלות המטרה. ובכך אני מעדיף את רצונו על רצוני, הרי, אני דואג דווקא להתקדמות שלו, ולא שלי. אם אני דואג לחבר, זה הדבר הטוב ביותר להתקדמות שלי. אבל כל זה אני עושה על מנת להגיע לאהבת ה'!

חייבים להתחבר לאחד שלם: ישראל, אורייתא, קב"ה. (ישראל, התורה, והבורא). אחרת, יוצא שאני פשוט אוהב את החבר באהבה טבעית, אגואיסטית, כמו את הילד שלי.

דווקא צורת העבודה הזאת נקראת "עבודת ה'", הרי, אם אני מתייחס לחבר בצורה הזאת, אני דרכו מכוון את עצמי לבורא. אהבת הזולת נחוצה רק כדי להגיע לאהבת ה'. דרכה אדם מגלה את ההסתרה שנעשתה על ידי הבורא, כדי שאנחנו נתאמן באהבת הבריות ונגיע לאהבת ה'.

מתוך השיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
יחס חם כלפי החבר מביא אל הבורא
לאהוב את החבר יותר מהבן שלי
הרצון המשותף עושה אותנו חברים