דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לנוע פירושו להשתנות

לנוע פירושו להשתנות

Laitman_2011-03-22_1909.jpg

נניח, שיש לנו קבוצה שתומכת בנו ונותנת לנו את כל הכלים כדי ללמוד ולקבל התרוממות. הכול ישנו, הבעיה היא שקיים הבדל בתכונות, קיים שינוי צורה. הרי התנועה לבורא, פירושה שינוי עצמי. ואני צריך לברר במה השינוי צריך לבוא לידי ביטוי.

את זה אנחנו נברר בקבוצה. אני שוב ושוב חוזר אל האמצעי שלנו – הקבוצה, מכיוון שבה אני יכול להבחין באיזו מידה אני רוצה או לא רוצה להיות קשור עם החברים, באיזו מידה אני מזלזל, באיזו מידה איני מבין, איני מעניק לכך חשיבות, באיזו מידה זה דוחה אותי, באיזו מידה זה בלתי נסבל עבורי.

בדיוק מהמצבים האלו, במעבדה הקטנה הזו שאנחנו בונים בינינו, אני מברר אילו יחסים יכולים להיות לי עם הבורא. ה"מעבדה" הזאת משמשת מקום לניסיונות שבה אנחנו מתרגלים את היחס שלנו לבורא. לכן כתוב: "מאהבת הזולת לאהבת הבורא". ובצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם.

כך היא העבודה בקבוצה: האדם "חותך" מהאגו שלו חתיכה אחר חתיכה כדי להתקרב לחברים. הוא מרכין את ראשו, כדי להסכים להיכנס ביניהם כחלק הקטן ביותר, אפילו פשוט כבלתי נראה. בכך טמון העיקרון של מה שנקרא "הקרבת קורבן", או "התקרבות", כאשר האדם מקריב את עצמו, את האגו שלו, את ה"אני" שלו – בהדרגה, בחלקים, ומכניס את עצמו לקבוצה.

בתנועות האלו ישנם שני מצבים:

  • האדם כל הזמן מרגיש דחייה, הופעה של רצונות חדשים, הוכחות חדשות למה שלא חייבים לעשות.
  • וכאן הוא צריך שוב ושוב להבין, שכל הפרעה שמסתירה ממנו את הדרך ואת המטרה העליונה להשגת הקשר המוחלט עם הכוח העליון של הטבע, יכולה להיות בעלת שתי פנים. הדחייה הזו יכולה להסתיר את המטרה הסופית, ויכולה, להיפך, למשוך אליה. היא מה שנקרא "צל" המסתיר אותו ולהיפך, מגלה את הכול.

מתוך חכמת הקבלה אנחנו יודעים: כאשר האדם בונה "מסך" הוא יוצר הסתרה, אך לא שהוא מסתיר משהו, אלא הוא מסתיר את האגו שלו. ובזכות זה, מעל עצמו, מעל ה"מסך" הזה, הוא בונה תכונה שמנוגדת לו לחלוטין.

יש לי אגו גדול, ורק על חלק קטן ממנו אני יכול לבנות "מסך". ואז אני כביכול מתעלה מעל ה"מסך" הזה, מעל האגו שלי, והוא כולו, להיפך, הופך לאותו המקום שבו אני מקבל את האור העליון, את הרגשת הבורא. הוא מתגלה לי כאן. זה נקרא "מסך ואור חוזר".

באופן כזה האגו הופך לתכונה הפוכה, נגדית מהחושך, והופך לאור. אני הקרבתי את האגו הזה, כדי לא לקבל בתוכו, אלא להשפיע בעזרתו, ודווקא לתוך התכונה הזאת, לתוך העביות האגואיסטית הזאת, אני מתחיל לקבל את גילוי הבורא. העביות שלי הפכה לחלק המשפיע, לחלק הזך.

באופן כזה אנחנו מתקנים את עצמנו ומתקדמים.

כאן דרושות כמה פעולות הדרגתיות.

הפעולה הראשונה היא לעשות על עצמנו "צמצום א'".

לאחר מכן אנחנו בונים "מסך".

במידה שבה אנחנו יכולים "להניח" מעל ה"מסך" את הרצונות האגואיסטים שלנו כדי להימשך לאחרים, להתחבר לאחרים, במידה הזאת, אנחנו יוצרים את הכלי שלנו שבו מתגלה האור, הבורא.

כל זה נבנה רק מתוך ההשוואה ביני לבין האחרים, כי אחרת איננו יכולים לקבוע האם אנחנו נמצאים באגו או באיזו אשליה, בקשר עצמי, והאם אנחנו באמת מבצעים תנועות רציניות, אמיתיות, כלפי תכונת ההשפעה.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס בליטא, 24.03.12

ידיעות קודמות בנושא:
שלבי ההתקדמות אל הבורא
"עד שיפוח היום ונסו הצללים…"
קופת חיסכון לייאושים יקרים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4J4zG

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest