לידה, זו פריצה מתוך החושך

אם אנחנו בקבוצה נמצאים בקשר ובאהבה הדדית, אז כל אחד צריך להרגיש את מה שמרגישים כולם. ואז לא יהיה כזה מצב, שאחד מרגיש את עצמו טוב והאחר מרגיש את עצמו רע, כולם יחד מרגישים בלב אחד את מה שקורה. ומי שלא נמצא בדאגה הכללית, לא ירגיש אחר כך גם את השמחה הכללית.

לא ידוע לנו, מדוע הבורא פתאום יוצר כאלה מצבים, שבהם חלק מהאנשים נמצאים יותר מחוברים וחלק פחות. זה תלוי בהרבה סיבות ובמיוחד, בהכנה של כל אחד, עד כמה הוא מרגיש שזו הקבוצה שלו.

במצב הזה, אפילו אותם האנשים שתמיד היו חלק של ה"מצרים", כלומר כאילו הזיקו ל"בני ישראל", שסבלו מהם, עכשיו יש להם את אותה האפשרות להתקדם לקדושה. לשני החלקים האלה של הקבוצה יש הזדמנות להתקדם, ונהיה ברור שאלה הם שני הצדדים של אותו ה"מטבע", של אותו המצב.

ואלה שלא מצאו את עצמם פיזית בתוך אותו החושך, יכולים להרגיש כאילו שהסבל הכללי עובר ממש על בשרם, בזכות הדבקות שלהם לאלה שקיבלו מכה. כל הקבוצה העולמית לא יכולה להימצא פיזית בבעיה אחת, אבל הכול תלוי בדבקות שלנו, בקשר בין החברים.

אז כל אחד מרגיש כאב זר בגוף שלו, כמו מחלה של אדם אהוב. כל הקבוצה העולמית יכולה לחלוק כאב אחד. אפילו כל העולם יכול לעשות את זה, אם אנחנו נתקן את עצמנו, נהפוך לחזקים יותר ונתעלה. אז, הגלים מהדאגות שלנו, גלים מכל הסוגים, טובים ורעים, יתפשטו לכל הכיוונים, ויגרמו ל"רעש" בעולם, משמח או מדאיג. ובמידה הזאת המצב הכללי יתוקן יחד איתנו.

מתוך החושך נולד האור. כך מכל הבעיות הקריטיות תצא תוצאה הפוכה. בחושך נולד המצב הבא, וכל לידה, זו הופכיות. היא תמיד מגיעה כמו פריצה ממקום סתום.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 04.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
גישה בוגרת לבעיות
סיום קבוצתי או לחיצת החרצן מהדובדבן
לצאת מתוך עוֹרי