קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד להסתכל על הבעיות הפרטיות שיש לאדם, דרך הקבוצה?
תשובתי: אני מעולם לא נפגשתי בחיים שלי עם איזו בעיה אישית שלא נוגעת לאף אחד, מלבד האדם עצמו. תנסו להביא דוגמה כזאת? לדוגמה, כואב לי הגב. אז, איך זה יכול להתייחס רק אליך אם אתה חבר בקבוצה ועכשיו בגלל שכואב לך הגב אתה שוכב במיטה במקום לבוא ולהשתתף יחד איתנו באיזו פעולה: בלימוד, בכוונה.
אתה החלשת אותנו וכולנו נפגענו בגללך. לדוגמה, כולנו יושבים בסירה אחת ולך היה תפקיד לסובב שם איזו ידית, אבל אינך עושה את זה. וכל האחרים נמצאים במקומך ואין מי שיחליף אותך. מה לעשות אז? ללא השתתפותך הסירה לא תוכל לשוט בצורה תקינה.
איפה ראיתם שבמערכת אינטגרלית שבה כולם קשורים לחלוטין עם כולם, יכולה להיות איזו בעיה אישית? אם הייתם מוצאים דוגמה מתאימה זה היה מעניין מאוד, הרי זה היה אומר שהבורא ברא לא רק את הנשמה הכללית, אלא עוד משהו נוסף מלבדה.
אפילו אם הגעת חולה והתגברת על הכאב שלך, ואתה מסובב את הידית שלך, אבל אתה לא מרגיש את הבורא כטוב ומטיב! כלומר, אתה בכל זאת לא נמצא יחד איתנו, אפילו שזה בצורה אחרת, אתה לא יכול להשתתף בגילוי הבורא שלנו כטוב ומטיב. אז מה לעשות איתך?
מכאן מובן, שבמערכת אינטגרלית פשוט לא יכולות להיות בעיות פרטיות. אין שום דבר פרטי! כל אדם משפיע על כולם ומכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.
ואם הגב כואב למישהו אחר, זה בדיוק כמו שהוא כואב לך. הרי אתה חייב לאהוב את רעך כמוך.
במערכת האינטגרלית לא חשוב באיזה מקום נמצא הכאב והפגם – הם שייכים לכל המערכת.
זה בכלל לא חשוב היכן נמצאת המחלה, כיוון שבגללה המערכת כבר לא יכולה להיות שלמה. לא משנה בגלל איזה בורג התרחשה התקלה הכללית – כל המערכת כבר לא תקינה.
מתוך השיעור לפי אגרת של בעל הסולם, 08.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
רגישות יתר, שגולשת מעבר לגבולות של העולם הזה
להידבק חזק יותר בבורא
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב
