להתמקד על האין-סוף

ישנם אנשים שמלכתחילה, לפי טבעם, אוהבים לשחק במשחקים ערמומיים, בפוליטיקה, כדי לסובב את האחרים ולגלות כיצד האחרים מסובבים אותם. וישנם אנשים ישרים יותר. קשה לומר מי מהם קרוב יותר למשחק הערמומי, שבו עלינו לנצח את הנחש האגואיסטי שלנו.

לא נראה לי שהנטייה הטבעית למשחקים מהסוג הזה עוזרת לרכוש את הערמומיות הרוחנית. כי דווקא שם דרושה גישה ישירה. ואת אותה הערמומיות שתתגלה, אנחנו שוברים דווקא על ידי היושר שלנו.

רואים את זה במיוחד ביחסים עם החברים: האם האדם יכול לדרוך על עצמו כדי להתקשר באמת לאחרים, ולבנות מכולם מערכת אחת. אם הוא יוכל להימנע מלשלוט עליהם, לא שליטה מלאה ולא שליטה חלקית, אלא יתייחס אליהם בפתיחת מלאה – רק אז הוא יגלה את הערמומיות האמיתית של האגואיזם שלו.

אך אם הוא מתחיל לנהוג בעורמה גם במקום ששייך לעבודה הרוחנית, ובמקום להיות קשור עם האחרים הוא הולך ומסובב אותם לטובת עצמו (אם כי רק נדמה לו שזה לטובת עצמו) – בכך הוא מרמה את עצמו וגורם נזק גדול גם לעצמו וגם לקבוצה. מאנשים כאלה צריך להיזהר, ולא לאפשר להם לשלוט בנו ולבלבל אותנו.

ואז, עם הזמן הם יתיישרו, אם זה בכלל אפשרי. כי מי שמגיע עם נטייה כזאת ואינו עוקר אותה מן השורש בכל כוחו, לא יוכל להתקדם.

אבל אנחנו צריכים להעריך את אותו השוחד שאנחנו מגלים על ידי היגיעה הנכונה שלנו, שמראה לנו עד כמה האגו שלנו הוא נחש ערמומי, שבתוכו מסתתר הבורא.

בגלל זה אנחנו לא מרגישים את הרוחניות. מפני שאיננו מבינים את הבורא שמסתתר מאחורי כל המכשולים והבלבולים האלה. הבלבול הזה חי בתוכנו, כי למעשה אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, רק שאיננו יכולים למקד את הראייה שלנו, את החושים שלנו, כדי להבחין בו.

יש לנו רק את הנקודה שבלב, וחסרים לנו עדיין כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות – שהם החושים הנוספים על הנקודה הזאת, ולכן איננו מסוגלים לגלות את העולם העליון הזה. וזה נקרא השוחד שמעוור את העיניים, הבלבול שמטשטש את הראייה.

אנחנו לא מסתכלים בצורה נכונה, כי אני צריך להסתכל ל-10 מטר קדימה, ובמקום זה אני מסתכל 2 סנטימטר מתחת לאף שלי, ולכן אינני יכול להתמקד. קרני הראייה פשוט אינן נמצאות במקום הנכון.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 20.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
החיים הם משחק מרתק עם הבורא
לא למעלה ולא למטה, אלא יחד עם כולם
לשחק שחמט עם הנחש