קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדבר שמבלבל אותנו ומשחד אותנו יותר מכל – הוא הגאווה. היא מחייבת אותנו לחשוב: "אני אמלוך, אני אשלוט". זה מתגלה בצורה הפרימיטיבית ביותר, כפי שזה נהוג בעולם שלנו, כשהאדם אינו נותן הזדמנויות לאחרים, אלא מנסה לעקוף אותם ואינו מוכן ללכת עם כולם ביחד, בצורה שווה.
אנחנו צריכים שיהיו לנו יחסים פתוחים כלפי החברים, ולהשתדל לא להיות למטה מהם ולא למעלה מהם. כי אם אתה למטה מהם, זה גם לא טוב, זה לא נקרא להיות חברים. ואם אתה למעלה מהם – ודאי שאתם לא חברים.
אתה צריך להיות לגמרי שווה לכולם, כלומר להפסיק להרגיש את עצמך! אני מרגיש את עצמי רק אם אני נמצא למעלה או למטה, אבל אם אני בשווה עם האחרים, אז אינני מרגיש את עצמי, אלא רק את הקשר בין כולם, ובקשר הזה אני זורם.
ההרגשה הזאת חייבת להיות בלתי פוסקת. היא מופיעה אצלנו לפעמים בכנסים, במפגשים, באירועים מיוחדים, אבל אנחנו חייבים להחזיק בה בקביעות. כי דווקא ההרגשה הזאת של הקשר בינינו, היא זו שצריכה להפוך לאור ולגילוי הבורא.
בינתיים זאת רק ההרגשה שאנחנו מחוברים ומקושרים, זאת רק הבנייה של הכלי. אך בסופו של דבר הכלי הזה יגיע למצב של השפעה, ואז נרגיש בתוכו את האור.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 20.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לשחק שחמט עם הנחש
להתמקד על האין-סוף
החיים הם משחק מרתק עם הבורא
