דף הבית / נשים / לא לחכות לטובה מגברים!

לא לחכות לטובה מגברים!

110308.gif

שאלתה של ימית: במקומות מסוימים אתה אומר שאפשר שאישה תתפתח רוחנית בכוחות עצמה, ובמקומות אחרים אתה אומר כי היא זקוקה לגבר שיעשה את התיקון, ואילו היא רק תומכת בו ודוחפת אותו לכך.שאלותיי הן:

1. האם אישה יכולה להתפתח בעצמה או רק דרך קשר עם גבר?

2. מה הקשר בין ההתפתחות הרוחנית העצמאית של האישה ובין התפתחות רוחנית באמצעות בן זוג?

תשובה: כל אדם נכלל משני כוחות, גברי ונשי, ומתפתח באופן עצמאי. אבל כל אדם גם קשור לסביבה, ובקשר הזה טמון ההבדל בין הגבר והאישה. האישה צריכה לתרום את הרצון שלה לרצון המשותף (לקבוצה העולמית) על מנת להשיג את התיקון הרוחני. הגבר חייב את הקשר עם אחרים, להשיג את הערבות.

אישה אינה חייבת להיות נשואה ובעלה אינו חייב ללמוד את חוכמת הקבלה. יש את הקבוצה העולמית, שהיא הרצון המשותף המכוון לבורא, ולרצון המשותף הזה האישה צריכה לתרום את רצונה.

גברים ונשים מוזמנים להתחבר לקבוצה העולמית, לעבודה משותפת המכוונת לבורא. לפי מידת השקעתכם בלימודים, בקשר ובהפצה תקבלו מהרצון המשותף הזה אור עליון – אור מקיף אשר יתקן אתכם ואחר כך ימלא אתכם.

שאלתה של דרורית: כאישה שלומדת קבלה אני מבינה וחווה היטב את הפסוק "נשמת אדם תלמדנו". יחד עם זאת, הייתי מבקשת מכם הגברים להתחיל לעבוד ולפתח את הקבלה לנשים. ישנן הרבה נשים שלומדות קבלה בצורה רצינית מאוד, מתוך דאגה רבה לעתידנו. תפתחו את השיטה לנשים ומכך תבוא הגאולה לכולנו.

תשובה: אבקש את הנשים להתעסק גם בזה. אל תחכו, תעשו הכול בעצמכן! דווקא הרצון שלכן הוא זה שייאלץ את הגברים לעשות מעשה. תכריחו אותם כמו שאתן יודעות.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qAnmY

5 comments

  1. זהר/ הסולם/ פרשת תרומה/מאמר כוס של ברכה/אות תקע

    תקע) עשרה דברים נאמרו וכו' : עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, וכולם הם כראוי להיות, משום שתקונים של כוס של ברכה. שהיא המלכות, הם עשרה, דהיינו עשר ספירות וכבר העמידוהו החברים (זהר עקב אות נ"ז) כוס של ברכה צריכים להסתכל בו בעינים. משום שכתוב, עיני אלקיך בה. בארץ, שהיא המלכות, הנקראת כוס של ברכה.  ואינו צריך לעבור מן העין, אלא להסתכל בו.

    תקעא) כוס של ברכה וכו': כוס של ברכה, מתברך בברכה ההיא שהאדם מברך עליו לקב"ה, משום שהוא סוד האמונה, דהיינו המלכות, וצריכים לשמרו בשמירה עליונה כמו שהיא החשיבות של המלך, כי בשבילו מתברך השלחן בשעת ברכת המזון, שאדם ההוא מברך.

    תקעב) פתורה אצטריך דלא וכו' : שלחנו של אדם צריך שלא יהיה ריק, שאין הברכה נמצא על שלחן ריק, כמו שהעמדנו, שכתוב, ק] הגידי לי מה יש לך ביית וגו'. וע"כ השלחן אינו צריך להראות ריקם, כי ברכות עליונות אינן שורות אלא במקקום שלם. וזה סוד, ר] ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. דהיינו אחר שכבר שלם בחכמה נותנים לו חכמה. ש] וכן, יהב חכמתא לחכימין. ועל סוד הזה הוא השלחן של לחם הפנים, שאינו נמצא ריק, שכתוב, ת] ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד.

    ק]  (מ"ב ד)   ר] (שמות לא)     ש] (דניאל ב)    ת] (שמות כה)

  2. זהר/ הסולם/פרשת תרומה/מאמר שמע ישראל/ אות תרכג – תרכה

    תרכג) רבי חייא ור' יוסי וכו' : ר"ח ור"י היו הולכים בדרך. בעוד שהיו הולכים, אמר ר' יוסי נפתח בעדונים ונאמר דברי תורה. פתח ר' יוסי בדברי קריאת שמע, ואמר, כתוב, שמע ישראל ה' אלקינו  ה' אחד. וכתוב, שמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכתוב, שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן. כל אלו שמע שמע שאמר משה למה הם. כי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שהוא ליחוד יפה הוא, אבל אלו האחרים למה.

    תרכד) אלא כלהו לדרשא וכו' : ומשיב, אלא כולם באים לדרוש אותם, שמע ישראל של היחוד, ודאי הוא שבא לדרוש, וכאן נרמז ונראה היחוד של חכמה עליונה. שמע', הע' היא מאותיות גדולות. למה. אלא רמז הוא מרמז בכלל אחד לכלול למעלה ולמטה ביחוד אחד, כי שמע הוא אותיות שם ע', שכאן נכלל שם הזה שהוא המלכות הנקראת שם, באלו ע' שמות העליונים, של ז"א, לכלול  אותם כי השם שהוא המלכות, מתברך בהם ונכלל בהם, וצריכים לכלול אותם כאחד, דהיינו במלה אחת שמע, ביחוד אחד, ולשום רצונו בהם.

    תרכה) דהא ודאי ע' וכו' : כי ודאי ע' השמות הם בסוד המרכבה העליונה, שהם חג"ת דז"א שמחזה ולמעלה, שהם מרכבה לבינה, דהיינו ע"ב שמות של ג' הפסוקים ויסע ויבא ויט (כנ"ל בשלח אות קס"ג) שה"ס ע' סנהדרין וב' סהדין.  וממרכבה עליונה ההיא מתברך שם הזה, שהוא מלכות, ונכלל בהם, ואח"כ אחר שמע, נאמר ישראל, בכלל, דהיינו ז"א. אבל הרי למדנו שהוא ישראל סבא, והיינו שיהיה ישראל, שהוא ז"א. בכלל אחד עם מקום ההוא שהוא דבקות הכל. כלומר שז"א הנקרא ישראל סתם יהיה בדבקות עם ישראל סבא, דהיינו שעולה ומלביש עליו. ועל זה, שמע ישראל, הרומז שעתה מתדבקת אשה בבעלה, דהיינו המלכות שנקראת שם בז"א שנקרא ישראל, ויהיה הכל בכלל אחד. וזהו פירושו של שמע ישראל של היחוד. אחר כך מיחד ג' צדדים, שהם ה' אלקינו ה' אחד, שהם או"א וז"א (כנ"ל אות קל"ב ע"ש). שיהיה הכל אחד.

  3. "שתי צורות ההשגחה "(פרי חכם, אגרת עמ. סא) – החסרון מוליד מעשה של כיבוש הרשות:

    "ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף (קליפה:"אם אין אני לי מי לי") ותתעלף ותשב בפתח עינים "(קדושה: קדשה היושבת בפתח, "אין עוד מלבדו")…"צדקה ממני…והנה תאומים בבטנה"

    ע"י חיבור שתי הקצוות: הוותה את הרשות, ילדה נשמות, גאלה את יהודה.(פרץ, צרף ) תמר ממיתה  המר שביהודה מחזירהו לימין.(זרח),ה מקום להתעברות: גן עדן- שליש עליון דתפארת ומעלה.

    *מעשה תמר(בראשית לח)

  4. רב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא, והיה רגיל שבא לביתו בכל ערב יום הכיפורים. יום אחד משכו הלימוד. היתה מצפה אשתו: "עכשיו בא עכשיו בא". לא בא. חלשה דעתה, הורידה דמעה מעינה- היה יושב בגג- נפתח הגג ומת.(כתובות ס"ב ע"ב)

  5. מתכון לעשייה נשית: ("עוגת הבית")

    מצרכים:                                                                                                           דבקות,                                                                                                  ג"ע דתחתון (ניתן להשתמש בכלים דהשפעה)

    אח"פ דעליון (כל מה שדוחה אותי מרוחניות)

    בחירה

    *הכמויות משתנות בהתאם לכלי

    אופן ההכנה:                                                                                          "עיקר העבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שהיא דביקות,שהיא בחינה לשמה,שעל ידי זה זוכים להיות דבוקים בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה.ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון, שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. ואז המדות של עליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות, היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

    שלב ב:                                                                                                   " ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל ההסתרה הזאת, שהוא מרגיש (ה), היא מטעם שהעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון.  וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם". שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם, בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו , אין באמת שום חיות בהעליון.

    שלב ג:

    ואם האדם מתגבר ואומר, שמה שמוציא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים, שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע, ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלית מ"ן, שהתחתון מעלה. ועל ידי זה העליון מעלה את האח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג, שיש בהכלים דאח"פ, שהעליון יכול לגלות.

    אם כן כלפי התחתון נמצא, שמעלה ג"ע דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

    המלצות השף:

    נמצא שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון, על ידי זה עצמו נתגדל התחתון. אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון, נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה. אבל העליון גם כן נתמעט אח"כ על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון יקבל בחינת ידיעה רק לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון מצמצם את הקו שמאל דעליון,היינו שהתחתון הוא הגורם. ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג קוים, שדווקא באופן כזה התחתון מקבל את השלמות."

    מתוך מאמר: ענין שיתוף מדת הרחמים בדין, רבש,קבלה למתחיל,ע"מ 106

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest