דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ילדי היקום, חלק 2

ילדי היקום, חלק 2

לא ניתן לומר שהאדם מכיר את עצמו, שלא לדבר על האנושות כולה. וכתוצאה מכך, איננו יכולים להכיר את העולם הזה כי הוא מכלול של כל הרמות: דומם, צומח, חי ואדם.

בראש ובראשונה, אנחנו לא יכולים להכיר את העולם מכיוון שאנו לא מכירים את עצמנו. אנחנו נאלצים להכיר בכך, שאפילו הפסיכולוגיה אינה מדע במלוא מובן המילה. מהות האדם תמיד נשארת כמשהו לא ידוע עבורנו. אנחנו רואים על עצמנו את התוצאות, ההשלכות של משהו, תגובות למשהו, ואנחנו לומדים אותם בצורה מאוד מוגבלת, כאשר אנחנו תלויים ולא אובייקטיביים בהתייחסות שלנו.

יתר על כן, אנחנו חסרי אונים כאשר רוצים לעלות למדרגה עליונה יותר שבראה אותנו, ועוד יותר למעלה, לתוכנית הבריאה. לפי האירועים השונים ולפי ניסיון ההתקדמות האישית, אנחנו רואים, שכל כוחות הטבע נמצאים במערכת אחת, שלמה ואינטגרלית. והכוחות הללו פועלים בהתאם לתהליך מסוים, נפעלים בהתאם לתוכנית כללית כלשהי שאינה ידועה לנו.

יחד עם זאת, אנחנו גם כן אפופים בה. אולם, הטבע הדומם, הצומח והחי מממש את התוכנית באופן אינסטינקטיבי לפי פקודות הטבע, ואילו אצלנו, יחד עם תחושת הנפעלות ישנה גם תחושה של ביצוע פעולה.

אם מתוך שתי התחושות הללו היינו יכולים לגשת נכון לחקר הטבע, אז אולי היינו גם משיגים משהו. אך המדע, כעיקרון, לא מתעסק בחקר דרגת האדם כי אין לנו אמצעי מדידה מוחשיים בה.

כתוצאה מכך, אנחנו רק צופים על המתרחש וזו מהות החקירות שלנו. אנחנו מתבוננים, אוספים נתונים ומרכיבים מהם מערכת של ידע מדעי. בנוסף לכך, אנחנו משתמשים באפשרויות הצנועות שלנו בהשפעה על תופעות כאלה או אחרות ומצבים של הטבע הדומם, הצומח, החי והאדם וצופים בתגובה שמאפשרת גם כן להבין משהו.

אפילו אם לא להתייחס לכך, שכל התובנות והמחקרים שלנו מתבססים על תחושה אישית סובייקטיבית, עדיין התוצאות שאנחנו מקבלים לא נותנות לנו הרבה. הרי הן נקלטו באמצעות חמשת החושים המוגבלים שלנו.

כאשר חוקרים נציגים של עולם הצומח ועולם החי, אנחנו רואים את גבולות טווח התפיסה שלהם, אך גם ההערכות הללו מוטלות בספק – הרי שוב, אנחנו משווים אותם לעצמנו ולא בקנה מידה אמיתי. הראייה התלת ממדית שלנו, הדופק שמודד פעימות, תנועת גופי השמיים שמודדים יממה, תקופות גיאולוגיות וגילו של היקום – כל אלה מדדים סובייקטיביים מאוד.

ולכן, הרצון שלנו להכיר את היקום הוא, למען האמת, לא רציני. האדם כמו ילד קטן, משייך לעצמו יכולות גדולות מדי. ובסופו של דבר, אנחנו משתמשים רק באותם כוחות הטבע שיכולים להגיע אליהם – אוספים אותם, מרכיבים אותם לתרשימים פשוטים ומשתמשים בהם במידת הכוח שלנו.

לפיכך, בשימוש שלנו בטבע לא התרחקנו הרבה מהאדם הקדמון, שלקח מקל ביד כדי לבנות ולהרוס. אצלנו יש "מקלות" קצת שונים – מאיצי חלקיקים, מצפים של כוכבים וכדומה, אך העיקרון הוא אותו העיקרון: כמו שתינוק רוצה לגעת בכל דבר ולקחת אותו לפה, כך גם אנחנו, רק ברמה אחרת.

אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה אנחנו מוגבלים. פה ושם אנחנו מגלים שהטבע הוא הרבה יותר רחב ועמוק, אך איננו יודעים לאן הוא מתרחב. איננו מסוגלים לחדור למימדים גבוהים יותר, לא מסוגלים לצאת מה"תבנית" התלת ממדית שלנו, מתוך קואורדינאטות של זמן-תנועה-מקום.

המשך יבוא…

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 308, 02.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ילדי היקום, חלק 1
הטבע, זה אחדות
לראות עולמות אחרים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/08Hft

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest