דף הבית / אהבה / זוגיות / יום הולדת שנשכח

יום הולדת שנשכח

שאלה: נניח, שבני הזוג החלו בתרגיל "על כל פשעים תכסה אהבה", שבמהלכו הם מבררים חסרונות אחד של השני, ואחר כך מתעלים מעל השליליות, מעל "ערימת האשפה" הזו, ומכסים אותה בדאגה ואהבה. אבל מה קורה אם הציפיות מהמאמצים האלה אינן מתממשות?

תשובתי: העניין הוא, שה"אשפה" עולה וצפה כל הזמן, ולכן אנחנו לא מסתפקים בשכבה אחת של "ביסקוויטים בציפוי שוקולד", אלא מוסיפים עוד ועוד. בסופו של דבר, ה"עוגה" שלנו יוצאת שופעת ועסיסית.

מדובר על עבודה עקבית, מה גם, שבכל פעם אנחנו עושים בירור במדרגה יותר עליונה, לא כמו זו שהייתה אתמול. אנחנו לא מנגנים את אותו התקליט, לא מקרינים את אותו הסרט, כי יום אחר יום אנחנו צוברים ניסיון והבנה.

בהתאם לכך, גם ה"אשפה" משתנה עם הזמן. עכשיו שנינו מתמצאים יותר לעומק ביחסים ההדדיים שלנו, ולכן בינינו עולות וצפות בעיות חדשות. אנחנו לא ציפינו לזה, אבל היצר הרע כל הזמן גדל, וכמובן, בכל פעם אנחנו מגלים "אשפה" באיכות יותר גבוהה.

אבל זה כבר לא סתם פסולת, אלא דשן שמזין את העץ של החיים המשפחתיים. כי אנחנו עובדים מעליהם, ועכשיו, במקום להרוס את המשפחה ולהפריד בינינו, הם מאפשרים לנו למצוא נקודות מגע עוד יותר פנימיות, הבנה עוד יותר עמוקה.

ולכן אנחנו לא מתייאשים. להיפך, אנחנו ממשכים לתרגל עוד ועוד, במסגרות של הקורס של החינוך האינטגרלי.

שאלה: ואיך אנחנו פותרים קונפליקטים קטנים נוכחיים במשך היום?

תשובתי: אפילו לא קטנים, אלא גדולים, עם צליל של צלחות שנשברות. כל מקרה כזה הופך לנושא לדיון. בסיס להתקדמות.

הבעיות ילכו ויגדלו, ועוד בצורה איכותית. לכאורה נראה, בשביל מה צריך כאן להסתכסך? האם זאת סיבה? אבל אצלנו מחלוקת רגעית הופכת לקונפליקט גדול, מפני שאנחנו רואים אותו בפיתרון אחר, יותר גבוה, תחת "זכוכית מגדלת" עצמית.

היא חושבת, "איך דבר כזה יכול להיות? אנחנו מגלים את האהבה בינינו, ופתאום הוא שוכח את יום ההולדת שלי??".

שאלה: האם יוצא, שעל ידי ההתקדמות לקשר טוב אנחנו כביכול שופכים יותר אור על הפגמים הנוכחיים שלו?

תשובתי: ודאי. לא במקרא נאמר, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". אנחנו כל הזמן גדֵלים וכך גם הבעיות שלנו, אבל בהדרגה הן רוכשות איכות חדשה. לדוגמה, במשפחה רגילה, יום הולדת שהתפספס לא היה מצית שריפה. ואילו לנו כל גילוי של חוסר תשומת לב, כל מריבה יכולה להיראות כבעיה רצינית.

אנחנו נצטרך שוב ושוב לגלות אהבה טבעית, "אימהית", בלי מיצרים זה לזה. כל פעם אנחנו נכוון את עצמנו אליה מחדש, נעריך את ההתרחשות מהעמדה שלה והודות לכך נחזור לרמת היחסים הנכונה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 35, 16.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ציפוי מתוק של אהבה
רגע, עצור!
ישיבה משפחתית, דיונים לאור נרות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/V2fUA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest