דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / יום האהבה שלאחר יום החורבן

יום האהבה שלאחר יום החורבן

שאלה: למה אנחנו מדברים על שנאה? הרי רובנו לא מרגישים שנאה זה כלפי זה, אלא רק אדישות וחוסר אכפתיות.

תשובתי: כשנדמה לי שהדשא של השכן ירוק יותר או שאני מקנא במכונית החדשה שלו, זה נקרא שנאה. הרי אני תמיד מעריך את הרווחה שלי ביחס לסביבה שלי, ואם ההשוואה הזאת היא לא לטובתי, זה מזמין בתוכי שנאה כלפי האחרים.

על ידי ההצלחות שלהם, הם מחייבים אותי להרגיש רע ולסבול. ולכן זה טבעי שאשנא אותם בגלל זה. ייתכן שאיננו שמים לב לכך, אבל ככה זה.

לא ייתכן שלא יהיה אכפת לי מהאחרים, מפני שאנחנו מחוברים במערכת אחת, ואני ללא צל של ספק מעריך את מצבי בהשוואה למה שיש לאחר. לפי טבענו אנחנו כאלה, אנחנו רוצים לראות את כל האחרים פחותים מאיתנו, רוצים שכולם ישרתו אותנו. אם איננו מבינים את זה, זה פשוט מתוך חוסר הכרה.

ומתי מתגלה לי שאני רוצה שכולם ישרתו אותי? – כשאני מנסה בעצמי לשרת אותם. אז אני רואה עד כמה אני רוצה את ההיפך!

זה לא פשוט לגלות את השנאה שלנו. להר סיני (הר השנאה) ולקבלת התורה מגיעים לאחר הכנה ממושכת מאוד, לאחר שעבוד מצרים ונדודים במדבר. וכל עוד השנאה לא התגלתה, איננו זקוקים לתורה.

ייתכן שאנחנו מחשיבים את עצמנו לצדיקים, מפני שנדמה לנו שאיננו מאחלים רע לאחרים ושאנחנו אוהבים את כולם. אך זה אומר שפשוט איננו מרגישים את השנאה שלנו. אם באמת היינו מנסים לאהוב את האחרים, היינו מגלים עד כמה אנחנו שונאים אותם. כדי לגלות את השנאה, אנחנו צריכים לעבור דרך גלות מצרים.

לכן "יום האהבה", ט"ו באב, מגיע לאחר יום החורבן, ט' באב. לאחר שאנחנו מגלים את הרע, את המשבר הענק והנורא, את השנאה בינינו, עוברים עוד חמישה ימים (חמש דרגות, חמש בחינות) שבהם אנחנו מתקנים את עצמנו ומגיעים לאהבה. רק בצורה כזאת!

גם בחיים הרגילים, אם אין מריבות בין בעל ואישה, לא מתגלה האהבה. לפעמים בני זוג מנסים להסתכסך בכוונה, באופן אינסטינקטיבי, כדי להרגיש לאחר ההשלמה מתיקות וטעם ביחסים. האדישות היא הדבר הגרוע מכל.

מתוך שיעור על ט"ו באב, 15.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להפיץ את האהבה בכל העולם
יום האהבה שלאחר יום החורבן
כל העולם תחת מטרייה אחת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/uJIa4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest