קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כאדם בעולם הזה, אני כל הזמן חושב באופן אוטומטי על עצמי: מה כדאי לי לעשות ואיך. כך אני בנוי, כך הבורא ברא אותי, כמו שנאמר: "בראתי יצר רע". אני רק מגלה יותר ויותר את הרע שלי ואני כבר מבין בעצמי שאני חושב רק על עצמי, וקובע שזה רע. וזהו כבר מצב מיוחד.
ועכשיו אני רוצה להפוך אותו לטוב, מפני שאני שונא את האגואיזם הזה. "טוב" – זה לחשוב על הכול ולהרגיש כאילו הכול שייך לי. להתייחס לכולם כאילו הם חלק בלתי נפרד ממני.
אך אם נמחק את המילה "כאילו", שוב יישאר רק "אני", רק עוד יותר אגואיסטי! נניח שהייתי פתאום מגלה עכשיו שכל בני האדם מסביבי הם הילדים הקטנים שלי, ואני אוהב את הילדים האלה, את הדמויות האלה, ללא גבול, מכל הלב.
אך מה השגתי בכך? אני באמת מתייחס עכשיו לכולם כמו לעצמי, אבל באופן אגואיסטי! הרי אני מחשיב אותם כשלי, ולכן הם בעצם כמוני, כמו הילד הקטן שלי.
לכן, השנאה נשארת, הריחוק נשאר! ו"על כל פשעים תכסה אהבה". אחרת לא תהיה בך התנגדות, לא יהיה בך "מסך" והתגברות. על מה תתגבר? אני לא מתגבר על שום דבר ביחס לבן הקטן שלי, אני מוכן לתת לו הכול. הרי האהבה הטבעית מחייבת אותי לזה.
וכשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים שכל העולם יהיה עבורנו כמונו עצמנו, איננו מבינים איזה הפכים מתחברים כאן ואיזו גישה נבנית כאן. אני לא מסלק את הדחייה, אלא בונה על פניה את כל האהבה.
לכן מתגלה עכשיו בעולם כזה מצב מיוחד. מסביב מתנהלים מאבקים, ויכוחים, התנגשויות, מתגלים הפערים, כל העולם נמצא במבוכה, אף אחד אינו יכול להסתדר עם האחר. וגם לא יוכלו להסתדר. הסכסוכים האלה ימשיכו להתלקח יותר ויותר, עד שנבין שכל ה"פשעים" חייבים להתגלות, ואנחנו צריכים להתחבר מעליהם.
ולא צריך לפחד מכך שהם מתגלים. להיפך! כשהם יתגלו ויראו לך את חולשתך, דווקא אז תבין שאתה זקוק לעזרה. אתה תראה שאינך מסוגל לעשות כלום בעצמך, ואתה זקוק לאור המחזיר למוטב.
לכן אנחנו רואים כל כך הרבה פערים, כל כך הרבה כוחות, כל כך הרבה מטרות, ואף אחד אינו מבין את השני. אך מעל לכל זה אנחנו צריכים לבנות מטרייה אחת גדולה של ערבות הדדית.
וכל ההבדלים וחילוקי הדעות האלה, יישארו. זהו נס שאנחנו לא מבינים אותו! אבל הנס הוא בכך שהם נשארים יחד, תחת אותה המטרייה שנוצרה מאהבה וערבות. אנחנו אוהבים זה את זה למרות כל ההבדלים בינינו. אנחנו שונים כל כך, מפני שהמלכות התגלתה כך מלמעלה. אני לא רוצה לשנות את האחר, אני רק רוצה להסביר לו שכדאי לנו להתחבר בינינו בטוב, ומציע: "בוא נתחבר זה עם זה מעל לכל, תוך שמירה על העמדות של כל אחד".
כי אם קיבלנו מלמעלה, מהבורא, כאלה תכונות הפוכות, ואנחנו כאלה שונים לפי טבענו, אז ככל הנראה דווקא בזכות השוני בינינו נוכל לגלות יותר את ההרמוניה של הבריאה. לא ניתן לנגן מוזיקה קלאסית עם כלי נגינה אחד. צריכים להיות צלילים שונים: מינוריים, מז'וריים, כלים מסוגים שונים – וכולם צריכים לנגן יחד. זה מה שמוליד את ההרמוניה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 10.08.2011
