דף הבית / קבלה לעם / ספר הזוהר / טקסט נקי מקליפה גשמית

טקסט נקי מקליפה גשמית

Laitman_2011-03-22_3123.jpg

ספר הזוהר, פרשת "בא", קרבן פסח, אות קפ"ט: "כאשר בא הקב"ה למצרים, ראה הדם של הפסח, שהיה נרשם על הפתח, ודם הברית, איך היו עומדים על הפתח".

שאלה: איך אפשר ליצור בתוכי כוונה נכונה בזמן קריאת ספר הזוהר?

תשובתי: אין ספק שאיני מסוגל להחזיק בכוונה הנכונה. אבל אני צריך לתאר לעצמי באיזה מצב אני רוצה להימצא עכשיו.

בהתחלה, אני מתנתק לחלוטין מהקול של הקריין, כאילו שאיני שומע דבר. אני יודע שאני מחובר לצינור שדרכו זורם אליי האור, וזה יכול להועיל או להזיק לי: להפוך ל"סם החיים" או ל"סם המוות". הכול תלוי באופן שבו אני שומע!

כאילו ששׂמתי אוזניות על האוזניים, אבל אני מכבה בהם את הווליום ולא רוצה לשמוע. קודם כל, אני רוצה לדעת איזו אנרגיה, איזה כוח מגיע אליי בערוצים האלה, איך המאור המחזיר למוטב צריך להשפיע עליי. האם אני מקבל אותו כמו עטלף ושוקע יותר ויותר בתוך החושך, או כמו תרנגול, שמצפה לשחר? הכול תלוי בכוונה שלי, ואני צריך לברר את זה תחילה עם עצמי.

לכן, בתחילה אני סותם את האוזניים כדי לא לשמוע דבר. איך עליי לנהוג עכשיו, כדי שהאור שמגיע יביא לי רפואה? אני לא רוצה שהנחש, שהוא הסמל של הרפואה, יהפוך לנחש אמיתי וירעיל אותי על ידי הרעל הקטלני שלו. אותו הרעל יכול לשמש כתרופה, בכך שיוצא מאותו המקור, מאותו הנחש.

לשֵם כך עליי לסדר את עצמי בצורה הנכונה – להימצא בקבוצה, יחד עם החברים, לרצות להתחבר איתם בכל לב ונפש, כדי להפוך לאדם אחד עם לב אחד, להשיג כזאת אהבה שבה כל אחד מאיתנו נעלם ואנחנו מרגישים את עצמנו כאחד שלם.

באותה המידה, שבה אנחנו נוכל להשיג את זה, על ידי המאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו לגוף אחד, במידה הזאת אנחנו נרגיש בתוכנו את הכוח שמאחד אותנו, כלומר, את הבורא. אנחנו נרגיש את המקור של ה"אור המקיף". האור קובע את הקשר בינינו. ומקור האור, זה הבורא שמתגלה בתוך הכלי שמסודר בצורה הנכונה.

קודם כל, עליי לתאר לעצמי בצורה מדויקת את כל המצב הזה. וכשאני רואה אותו לפניי, בכך שמתאר בדמיון שלי בצורה רגשית ואפילו ויזואלית, אז אני מתחיל בהדרגה לפתוח את האוזניים. אז אני פותח את הווליום כדי לשמוע את קולו של הקריין, כל עוד אני מסוגל להחזיק בתוכי את התמונה שייצרתי. אך אם מה שמתרחש מפריע לי להישאר בה, אז אני שוב מנמיך את הווליום. ואם לא מפריע, אז אני הולך יחד עם הקול הזה.

אני משתדל לשמוע את הקריין, ולא משנה על מה מדובר: על פסח, על דם מילה, על משקופים, על פרטי יציאת מצרים, אבל אני משתדל למצוא את כל האבחנות האלה בתוך אותה התמונה, שבה כולנו מחוברים יחד.

אני לא מצייר לעצמי את התמונה בהתאם למילים של העולם הגשמי, שבהם משתמשת "שפת הענפים", אלא מתרגם אותם ל"שפת השורשים" הרוחניים: ספירות, פרצופים, קבלה והשפעה, הקשר בינינו לבין הבורא, האיחוד של המושגים "ישראל, אורייתא וקב"ה". אני מייד מתפטר מהמילים עצמן, כמו מקליפה לא רצויה. כאילו שאני מנקה את הקליפה מהאגוזים לפני שמתחיל לאכול אותם, כך אני מתפטר מהמושגים הגשמיים ומייד עובר מהענפים לשורשים.

אני מנסה לתאר איך זה נראה בשורשים הרוחניים: מה הכוונה "משקוף", "מזוזה", "דם". ואפילו שאיני מבין דבר, זה לא חשוב, העיקר היא ההשתדלות שלי, לרצות לדעת מה שלומדים, להתחבר לֵמה שלומדים. בהתאם למאמצים שלי, משפיע עליי המאור המחזיר למוטב.

צריך לחזור על התרגילים האלה שוב ושוב, כל הזמן, בכל ספר שנלמד: מאמרי רב"ש, בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, זוהר, תלמוד, מישנה, שולחן ערוך, כל הספרים מדברים על איך לחבר את הכלי השבור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
קורבן פסח
ספר הזוהר: סיפור על חיבור
דרך האותיות של ספר הזוהר…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/x9OsT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest