חכמה קולקטיבית

כתוצאה מחיבור בין אנשים בזמן סדנה או "שולחן עגול", נוצר איזה מוח קולקטיבי. ידוע שקיימת תופעה כזו, כמו "חכמת ההמונים". אם אנשים מתחברים ביניהם יחד, אז מתגלה ביניהם כוח נוסף, נולד ביניהם משהו חדש העולה על היכולת שלהם. לכל אחד מהם יש אינטליגנציה ויכולות בינוניות, והם טועים כאשר עונים על איזו שאלה. אבל כאשר הם דנים כולם יחד, כאשר כל אחד מקשיב לדעה של האחר והם משלימים זה את זה, אז כתוצאה מזה, התשובה הממוצעת תהיה נכונה או קרובה מאוד לנכונה.

כל אחד מהם טעה לכיוון אחר ולכן בממוצע התשובה תהיה נכונה. אבל העניין כאן הוא לא רק בחוק סטטיסטי של מספרים גדולים, אלא באבחנות רגשיות. כאשר אנשים מתחברים ורוצים לפתור יחד את הבעיה, אז מופיע אצלם איזה חוש מיוחד נוסף. זו לא סתם תשובה ממוצעת (תוחלת). מפני שהם מנסים להגיע יחד לפתרון, אז בזה מופיעה תוספת מיוחדת.

אנחנו לא שואלים סתם מכל אחד תשובה בנפרד, כמו במחקר ומשאל סטטיסטי, אלא מחברים את כולם יחד ורוצים להגיע לתוצאה משותפת. אז רואים שהם לא טועים. זוהי תוצאה מחיבור, ולא סתם תשובה שיצאה פחות או יותר נכונה בגלל הממוצע ביניהם, כאשר טעות אחת מאזנת את השנייה.

בחיבור בין אנשים מופיע כוח נוסף שמקפיץ אותנו למדרגה הבאה. כל העשרה אנשים בדרגה נמוכה שווים לאחד במדרגה עליונה, כמו שכל הדומם שווה לצומח אחד, וכל הצומח שווה לחי אחד, וכל החי שווה לאדם אחד לפי העוצמה ולפי המהות.

זה לא סתם שוויון, מפני שלזה עוד צריך להתווסף הכוח של הבורא הדרוש כדי להעביר אותנו מדרגת הדומם, איפה שכל האלמנטים הדוממים התחברו יחד לדרגת הצומח והפכו לצומח אחד. אבל אנחנו צריכים לדעת, שהכוח הזה תמיד נמצא לרשותנו, האור העליון מאיר כל הזמן. ברגע שאנחנו מתחברים, האור העליון מייד פועל עלינו באופן אוטומטי ומעלה אותנו לדרגה הבאה.

לכן נאמר, שכל הדוממים שווים לצומח אחד. בנוסחה הזאת נכנס באופן אוטומטי האור העליון. אנחנו כביכול יודעים מראש, שהאור העליון יפעל ויעלה אותם.

האור הכללי הוא לא כמו ממוצע של כל התשובות. בזמן עריכת הסדנה ויצירת המעגל, אנחנו חייבים להגיע לאיזה פתרון משותף, לאיזו אבחנה, הגדרה משותפת, שהיא תהיה במרכז העיגול. אנחנו לא רוצים עשר דעות שונות, זה לא נותן כלום, זה רק הופך למתוחכם, רק להתפלספות שׂכלית: זה אמר כך, והשני אמר אחרת. זו אנליזה, ואילו אנחנו צריכים סינתזה, אנחנו צריכים את הכולל, ששייך למדרגה עליונה!

אנחנו בינתיים לא מסוגלים להשתמש נכון בסדנאות. סדנה, זה כלי רוחני, מכשיר להשגת גמר התיקון. בסופו של דבר, אנחנו צריכים לעלות לרמה של ישיבת התלמידים של רבי שמעון. זה סתם נקרא בכזאת מילה שגרתית "סדנה", אבל מתכוונים לחיבור רוחני אמיתי. הסדנאות צריכות להשתנות, אנחנו נעבוד על זה. אי אפשר ללמד את זה, היכולת הזאת מגיעה לאט לאט, ובזה עוזר הלחץ החיצון.

מתוך שיעור על איגרת ח' של רב"ש, 10.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
קדרה משותפת של מילוי רוחני
האור ישכנע את הווכחן העיקש ביותר
תופעה של אינטליגנציה קולקטיבית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fYoCo

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest