חבל הצלה מהחוף

ההתקדמות אפשרית רק על ידי הפער בין "האור הפנימי" ו"האור המקיף". "האור הפנימי" מסמל את ההווה, "והאור המקיף" מסמל את העתיד. ככל שאנחנו יכולים לרומם יותר את העתיד ביחס להווה, כך הכוח שמושך אותנו קדימה, ההשתוקקות שלנו לעתיד, יהיו גדולים יותר. ובהתאם לכוח של החיסרון הזה, אנחנו נמשוך אור שחודר מהעתיד למצב הנוכחי.

כי בעולם הרוחני כל המצבים כבר קיימים, והכול תלוי רק בהשתוקקות שלנו להשיג את העתיד. אם אנחנו רוצים אותו, אז מרגישים אותו כטוב. אבל אם לא משתוקקים לעתיד, אז האור שלו מגיע אלינו בהתאם לתוכנית ההתפתחות, "בעיתו", וגורם לנו לייסורים.

הכול תלוי באופן שאנחנו נגדיל את ההשתוקקות שלנו לעתיד, נעורר את עצמנו אליו. זו צריכה להפוך להיות הדאגה העיקרית שלנו. ולשם כך, אנחנו צריכים לתאר אותו לעצמנו, לצייר לפנינו את התמונה הזאת, לשחק בו, כאילו שכבר חיים בעתיד. אנחנו צריכים להתנהג כמו ילדים שמשחקים בלהיות גדולים, שבזה מעוררים לעצמם התפעלות ועוזרים לעצמם לגדול.

האדם לא יכול לגדול מתוך צרות וייסורים. ייסורים, להיפך, מחייבים אותו להתקבץ, להיכנס לפינה, להסתתר באיזה מסתור. בעוד שהשמחה פותחת את הלב לחסד, לרחמים, להשפעה, לאהבה ונושאת קדימה, כמו על כנפיים.

לכן, אם אנחנו נתאר לעצמנו את העתיד הטוב והיפה, ונגרום להתעלות מזה לכל הקבוצה, שהיא תיתן לכל החברים הרגשה של תקווה, ביטחון, שמחה מהרגשת העתיד, מהגדלות שלו, מגדלות הבורא, המורה, הלימוד והקבוצה, זה יקנה לכל אחד אנרגיה ורצון, ירחיב את התפיסה שלו. הודות לכך, הוא ימשוך עוד יותר את השפעתו של "האור המקיף" על ה"כלים" המורחבים שלו, יקבל עוד יותר כוחות, הארה ויימשך קדימה.

כך, בזה שכל הזמן פונה לעתיד ובזה שמקבל משם הארה, האדם מקדם את עצמו. כאילו שאם היה לי חבל, ואני הייתי מושך את עצמי ועולה בעזרתו. או כאילו שאני יושב בסירה ובעזרת חבל מושך את עצמי לשפת הנהר. אני זורק את החבל קדימה, למי שעומד על שפת הנהר, ואחר כך מושך את עצמי אליו בעזרת החבל.

בצורה כזאת האדם עובד עם "האור המקיף": מעורר בתוכו השתוקקות לעתיד, מהלל את הבורא ואת המצב העתידי ובכך מוסיף לעצמו חסרונות. עם החיסרון שגדל הוא שוב חושב על העתיד ויחד עם זה לומד, שעל ידי זה הוא מושך את "האור המקיף" מהעתיד, שפועל על ה"כלים" החיצוניים שלו שמיועדים לעתיד. כי הם עדיין לא "כלים" פנימיים, הם עדיין לא השיגו תיקון ומילוי.

כך האדם מעורר את הכלי העתידי שלו, שמושך אותו אליו וכך הוא מתקדם. הוא מקבל לסירוגין מהעתיד את אותה ההתעוררות, אותו המילוי והכוח. בעזרת הסביבה והלימוד הוא יוצר קשר עם העתיד, עם "האור המקיף", שמשפיע על ה"כלים" הלא מתוקנים שלו עדיין, ובסופו של דבר, משיג את המטרה.

מתוך ההכנה לשיעור, 12.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מה זה "להאמין"
כל האמת על האור המקיף
מתחילים להתעורר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4sysF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest