ה"צימוק" שבדיונים האינטגרלים

שאלה: ישנם אנשים שרגילים להביע קודם כל דעה שלילית ורק אחר כך, בניגוד לכך, מביעים דעה הפוכה. זאת צורת דיון הרסנית למשתתפי הסדנאות האינטגרליות. אבל מי שמשתמש בה טוען שכך קל לו יותר להסביר את השקפתו.

תשובתי: ברור, שזה הרגל אגואיסטי שלנו.

החינוך האינטגרלי נחוץ כדי להעלות את האדם מעל האגו, שבזמננו מתגלה ככוח ההרסני היחיד בעולם. כלומר, אנחנו לא סתם עוסקים בטיפולים וניסויים פסיכולוגים כלשהם.

אנחנו מעוניינים למצוא בתנאים שלנו בעולם, בחיבור הנכון בין האנשים את הכוח שיעלה אותנו מעל הטבע שלנו, מעל האגו, יאפשר לנו להתייחס זה לזה בצורה אנושית עם הבנה. הכוח הזה היה מאפשר לנו לבנות חברות אינטגרליות חדשות רציניות, שם האנשים יכולים להיות בהרגשה כללית של קשר ותלות הדדית, כי זה מה שהעולם מכתיב לנו היום.

אבל האגו הופך את הקשר הזה לקשר הגרוע ביותר שרק יכול להיות. ולכן כל העולם שקוע בתוך מאבקים ומשבר. לכן, אין כאן מקום לוויכוחים. כי אנחנו לעולם לא נהיה צודקים, אלא כל אחד יישאר צודק, אבל יחד עם זאת, אנחנו לא נגיע לשום מכנה משותף.

לכן, אנחנו רוצים לעזוב את הרמה שבה אנחנו נמצאים עכשיו ולעלות לדרגה המשותפת שלנו שנמצאת במדרגה עליונה יותר. זה נקרא "חכמת ההמונים". אנחנו מבינים שאנשים רגילים להתווכח, לכן, צריך לכוון אותם מראש רק לאינטגרליות.

הדיונים צריכים להיות מכוונים רק לחיבור ולהשלמה עם האחר ולא לביטולו. הוא יכול לדבר על משהו הפוך לחלוטין לדעתי, ועליי לקבל זאת כתוספת. ופתאום אני מתחיל להרגיש שהשקפתו בעולם האינטגרלי יכולה להשתלב עם דעתי. אז, ברור שיש ויכוח אבל הוא מתנהל באווירה חיובית.

קודם צריכה להיות מטרה, וכאשר אנחנו מגיעים לחיבור כלשהו, אז אפשר להתחיל להשלים אותו בעזרת התערבות הדדית והתנגדות שלילית (אבל זהו כבר שלב שני, מתקדם יותר, ובהתחלה אסור ליישם אותו בתוך הקבוצה). ופתאום נראה שאנחנו הופכים את ההתנגדויות האלה והן מתחילות להוסיף לחיבור שלנו עוצמה יותר ויותר גדולה.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 02.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
סדנה היא הליבה של השיטה האינטגרלית
לא למען גאווה, שליטה וכבוד
"שולחן עגול" הוא מכשיר של אינטגרציה