דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התרחק מחיצוניות

התרחק מחיצוניות

העולם שלנו נוטש את הסממנים והנימוסים המדומים. פעם ברחוב הסתובבו אריסטוקרטים בפרקים וצילינדרים, וכל אחד החזיק את עצמו במסגרות של הגינות, כמו רובוט שמבצע כל מיני טקסים מקובלים.

ואילו היום, להיפך, המזג וההליכה משתחררים מהמסגרות הנוקשות: אנשים מתלבשים בפשטות, מדברים בפשטות, כלי התקשורת פחות רשמיים, הילדים מתנהגים ללא מעצורים כלפי ההורים, נועלים סנדלים ונעלי ספורט, וכולי…

בקיצור, מתחילים להתרחק מהצורה החיצונית, כי ברור לנו שזה לא מה ש"עושה" את האדם.

אנשים אינם מתביישים יותר ממה שבעבר נחשב לטאבו חברתי. למשל, נטיות מיניות שונות שבגללן אנשים היו מתאבדים, היום מכריזים על כך בגלוי וללא בושה. אדם מבלי להסתתר, חי עם מה שנולד, והחברה בעיקרון אינה מתנגדת לזה. בסופו של דבר, כל אחד מקבל מהטבע אוסף של תכונות מולדות שלזה הוא מוסיף את מה שקיבל מהטבע.

כך לאט לאט אנחנו מתקרבים לשאלה: "אז מי זה האני בעצמי? אם הכול אני מקבל בירושה ומוכנס לתוכי, אז אני בעצם כלום, איזה רובוט עם תוכנית במקום אישיות אמיתית."

השאלה עדיין אינה נשאלת בצורה מפורשת, אבל האנושות מתקרבת לזה ועוד מעט תהיה מוכנה לשאול אותה באמת. כאשר כל השטחיות תפסיק לגמרי לספק אותנו, אנחנו נרצה לזהות באדם את מה שהופך אותו לאדם.

ואז יתברר, שאין לנו כלום חוץ מה"נקודה שבלב". ואפילו היא עדיין לא נותנת לנו את הזכות להיקרא "אדם". כי זו רק "טיפת זרע" רוחנית שאותה חייבים להכניס לתוך הקבוצה, שזה נקרא שהכניס את עצמו לתוך ה"רחם". וככל שאני דבוק יותר לקבוצה, כך אני נדבק יותר ויותר ל"דופן הרחם", ואז לפי ההשקעה שלי אני מקבל מהדופן הזנה של דם, חמצן, וכולי, ואז הטיפה הזאת הופכת להיות ל"עוּבָּר" רוחני.

והעיקר הוא, שכל ההתפתחות הזאת מתממשת על חשבון הקבוצה. משם הוא ניזון, וככל שה"עוּבָּר" יותר דבוק אליה, כך הוא מקבל כוחות רוחניים לגדילה.

מתוך שיעור על המאמר של בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה", 26.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
במה מתחיל האדם?
מאי ידיעה של חרק קטנטן ועד למודעות של האדם
עידן של דעיכה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/C5drR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest