התוכנית הכללית וכל צעד שלה

שאלה: מדוע נאמר, שמצווה, בעת שעוסק בה, מגינה ומצילה, ותורה, בין בעת שעוסק בה ובין בעת שלא עוסק בה, מגינה ומצילה? (אמרו חז"ל: "מצוה בעידנא דעסיק בה, מגנא ומצלא, תורה בין בעידנא דעסיק בה, ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא.) מדוע בכלל יש הפרדה כזו בתיקון?

תשובתי: תורה, נקראת "אור" שמקיף את האדם בדרך הרוחנית. אפילו כשנעלם ה"אור הפנימי" שהיה ממלא את הכלי שלו במדרגה הנוכחית, נשארת "הארת המקיפים" ומחזיקה את האדם. הרי, אם לא מאיר לאדם שום אור, הוא בכלל מפסיק להתקיים. כל החיים מוחזקים רק על ידי האור.

בזמן שהאדם לא מקיים "מצווה", כלומר לא מגלה אור מסוים – "אור חסדים" או "אור חכמה", בזכות המצב שהשיג, בכל זאת ישנה הארה כללית הנקראת "תורה". זו התוכנית הכללית של הבריאה שנמצאת לפני האדם ומאירה לו.

הוא מבין אותה, אך ברגע הנוכחי לא עוסק באיזה סעיף מסוים שבה, בתיקון קונקרטי.

ו"מצוות", אלה הן פעולות של האדם בהתאם ל"רשימות" קונקרטיות המתגלות לו, בהן משתתף "אור פנימי", "אור מקיף" ו"פרצוף רוחני". זו עבודה על תיקון עצמי מסוים. לכן קיימות 613 מצוות הכוללות בתוכן יחד את כל התורה. "אור אין סוף" נקרא "תורה", אור שיתגלה בגמר התיקון.

תורה זו מערכת רצונות ("כלים"), "אורות", "רשימות" (גנים אינפורמטיביים), יחסים שונים בין ה"נקודה שבלב" והבורא. כל המערכת הזאת, שתפקידה להביא את ה"נקודה שבלב" לדבקות בבורא, נקראת "תורה".

ומצווה, זהו צעד קונקרטי שאנחנו צריכים לעשות בדרכנו כדי להגיע למטרה.

מתוך שיעור לפי ספר שמעתי, 10.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בין שתי הבריות
אל תחכה לגלגול הבא
הגנה כפולה