התבגרות קשה

אם מסתכלים על עצמינו אנחנו רואים שאנחנו מקולקלים. אנחנו חיים לא כל כך טוב. התכונות שלנו, ההרגלים שלנו, האופי שלנו לא כל כך נוחים. אנחנו לא מרוצים אחד מהשני ולא כל כך מרוצים מעצמינו.

את המצב הזה אפשר לדמות לתפוח לא בשל על העץ, הוא קטן, חמוץ וריחו לא ערב לחיך. אבל לאט לאט הוא גדל ומבשיל. האדם שלא מבין בזה לא רואה כל כך תועלת מכל התהליך הזה: באמת, בשביל מה פרי לא טוב כזה סופג מינרלים, ויטמינים, מים, חמצן? ורק בסוף התהליך התפוח "פתאום" נעשה יפה, אדום, עם ריח טוב וממש מתנוצץ מתוך עצמו. עכשיו התפוח הבשיל ונראה ממש הפוך מהשלבים הקודמים של הבשלות.

אז יכול להיות שגם אנחנו מתפתחים בצורה הדומה? יכול להיות שאנחנו פשוט לא יכולים לראות את זה בגלל שמסיימים את החיים שלנו עוד לפני שמגיעים ל"בשלות", למצב הטוב, כשכל אחד יהיה חכם, יפה, אדיב, בקיצור, אדם טוב. יכול להיות, שבשונה מהתפוח או מבעלי החיים אנחנו מתפתחים מדור לדור, וכל אחד מהדורות יותר גבוה, יותר גדול, יותר מפותח מהקודם. ולכן, אנחנו לא יכולים להכניס את עצמינו לתהליך הזה לגבולות החיים הפרטיים של האדם. כנראה, שכל ההתפתחות שלנו במשך אלפי שנים היא בדומה לחיים של אדם אחד שכל הזמן חוזר ומתפתח יותר ויותר. וגם, ככל הנראה, בסופו של דבר אנחנו נגיע למצב היפה, "הבשל".

כנראה שלפי התוכנית זאת ההתפתחות שלנו ולכן, כפי שנאמר, "אל תראה עבודה לשוטה באמצע מלאכתו". בגלל שחכם שונה מטיפש, משוטה, בכך שמראש רואה את "הנולד", יודע מה יהיה הסוף ויכול להצדיק את כל התהליך שאנחנו עוברים. אבל אנחנו לא רואים את הסוף, ולכן קשה לנו להצדיק את המצבים שאנחנו עוברים, וכל התהליך שאנחנו עוברים הוא מאוד עצוב וקשה, ואנחנו מתקדמים רק מהמכות, הצרות, הבעיות והטעויות שלנו.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 10, 08.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תסחור בחכמה
להביט קדימה ולא בין הרגליים
על התועלת שברע