התאמה ביולוגית

שאלה: נכון להיום, קרוב ל-30% מתוך הגברים והנשים הפעילים בגילאי 30- 40 עונים על השאלה, "האם יש צורך לבנות משפחה", בתשובה: "לשם מה?". כלומר, הם אפילו אינם מבינים לשם מה זה נחוץ.

אנחנו אומרים שהטבע מביא אותנו למכלול האינטגרלי בדרגת ה"אדם". האם בדרגה הזאת המשפחה חיונית?

תשובתי: כאשר אנחנו חוזרים, לפחות במשהו, למבנה האינטגרלי, אנחנו מרגישים שחוזרים לטבע, וכתוצאה מכך, שוב מתעורר הצורך במשפחה.

על השאלה: "לשם מה?", אנחנו עונים שהטבע בכל זאת יביא אותנו למצב הזה על ידי מכות גורליות. אם אנחנו נחלק את האחריות בצורה נכונה, בהתאם לחוקי קומוטציה אינטגרלים, בין כל האנשים בחברה, אנחנו נגיע למצב שבו הילדים, האחריות ההדדית, האחריות המשפחתית, לא יורגשו כנטל עצום על הגברים ועל הנשים.

על כך אפשר לדבר, אבל לא בתחילת הלימוד, אלא במידת התעמקותם של האנשים בתוך חיי הקבוצה, כשהם מתעלים מעל עצמם, מרגישים אינטגרליות. אז אנחנו יכולים לדון מה אפשר להוסיף עכשיו לאינטגרליות הזאת, לא סתם לבנות תיאוריות ולפנטז בתוך הקבוצה, אלא מתוך החיים שלנו. יתכן שניתן להוסיף את יחסינו עם אנשים זרים בעבודה? מאיפה עוד ובמה? ומה אם אנחנו נחשוב על המשפחה האינטגרלית?

ואז אנחנו מתחילים לפנטז בתחומים שאנחנו שולטים בהם. מה זה משפחה? מדוע דווקא היא היסוד של כל החברה האנושית? ולא רק האנושית, אלא גם של בעלי החיים, מפני שכל בעלי החיים פועלים בעניין זה בצורה אינסטינקטיבית: אין להם שום טענות אחד כלפי השני, שום הסתרות אחד מהשני או גירושין. הם מבינים בדיוק, בדרך כלל על פי ערכים הורמונליים כלשהם, מי מתאים להם. אותו הדבר צריך להיות גם אצלנו.

בעניין הזה אנחנו לא צריכים להיות שונים מבעלי החיים. ברגע שאנחנו נוציא מחיינו את ההשפעה של הוליווד, אופנה של סטנדרטים בלתי אפשריים, שאף אחד לא צריך אותם חוץ מאלה המכתיבים אותם על מנת להרוויח עלינו, אז בהדרגה האדם, במיוחד בהשפעת ההדרכה והחינוך האינטגרליים, יתחיל להרגיש את עצמו, את הצרכים, הדרישות הפרטיות הטבעיות שלו.

הוא מתחיל להרגיש את מה שהוא אישית אוהב, ולא מה שמאלצים אותו העקרונות ההוליוודים. הוא מסתכל בצורה שונה על נשים, על כך שיהיה לו נוח וטוב איתן. הוא יורד מהבילויים הפרועים, מהחלפת בנות זוג בלתי מטרתיות לרמה טבעית יותר, והופך להיות פשוט טבעי, גלוי, אך לא פרימיטיבי.

עכשיו אפשר לדבר עם האדם על כך, שבעזרת האינסטינקט הפנימי שלו, כמו בעלי החיים, הוא יעורר אותו עוד יותר, הוא יראה מה באמת מוצא חן בעיניו, ולא בעיני מישהו, לא משהו שפעם הוא העתיק מגיבורות וגיבורים כלשהם. הבה נזהה בו דווקא את הישות הזאת – את הדמות האמיתית שהוא מתאר לצידו.

אז בשביל גבר זאת תהיה דמות של אישה: במובן מסוים של אימא, במובן מסוים של אישה, במובן מסוים כתמיכה כלשהי, משהו נוח, רך, בטוח, דואג, שמסמל ביתיות.

באמצעות שיחה בתוך קבוצת הגברים ואולי בתוך קבוצה מעורבת, אנחנו בהדרגה מעוררים בגבר הרגשות רדומות, דחפים חייתיים, פנימיים, טבעיים, כאשר הוא קובע על פי הריח האם בת הזוג הזאת מתאימה לו או לא.

כאשר אנחנו בצורה כזאת מעוררים בכל אחד מהגברים והנשים את הרגשות הטבעיים שלהם, שאינם מקולקלים על ידי פרסומות, אופנה וכל היתר, אז הם מתחילים להבין עד כמה הם צריכים להיות שונים. הם רואים שלמעשה הם רדפו אחר דמויות חסרות תועלת שהוכתבו על ידי הוליווד או מישהו אחר, רק כדי להשוויץ, להראות את עצמם בעזרת בני זוג מיוחדים וכן הלאה. כלומר, זה בכלל לא נכון.

בנוסף לכך, אם אנחנו מדברים על חברה של צריכה נבונה, חברה עם רמת הכנסה כמעט שווה, אז נעלם הצורך בתחרותיות מלאכותית מסוג כלשהו, ונשאר רק המרכיב הביולוגי – עד כמה האנשים יכולים להתאים זה לזה כבני זוג טבעיים, רגילים.

בעניין זה, כבר יהיה לנו יחסית קל יותר להתאים ביניהם. קל וחומר אם הם יהיו כל הזמן בתוך הקבוצה וכל יום יתקשרו ביניהם לפי שיטת החינוך האינטגרלי, אז תישאר רק קושיה אחת – התאמה ביולוגית.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 05.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הרמוניה בין גבר ואישה
אם אין צל, סימן שאין שמש
משפחה: מניטראליות עד להבנה הדדית מלאה