גם נעים, גם יעיל

שאלה: בשיחה עם זוג נשוי התגלה, שהאישה רואה את בעלה רק 15-20 דקות ביום. הוא חוזר אחרי יום עבודה עייף, הולך לישון ובבוקר רץ לעבודה. במשך אותו היום היא צוברת הרבה רגשות כלפיו, שבסופו של דבר היא מסוגלת לבטא אותם רק בצעקות. מה אפשר לעשות עם זה?

תשובה: למען האמת, אני לא מבין מדוע זה קורה?

לדוגמה, לי ולאשתי יש סוג של מנהג, שנינו כל יום מעבירים ביחד 40 דקות. אנחנו פשוט מטיילים. אני מתחיל לעבוד מוקדם מאוד. בשעות המוקדמות של הבוקר. כל בוקר אחרי העבודה, אני מחכה לה ליד הכניסה לבית, היא יורדת ואנחנו הולכים לטייל.

בזמן הטיול אשתי מספרת לי מה קורה בחיי הנכדים והילדים. היא מספרת לי גם על מה שראתה בחדשות בטלוויזיה, וגם את רגשותיה ואת חוויותיה. זה הזמן שלה, ואין צורך בצעקות.

בנוסף לכך, אפשר למצוא כמה דקות ביום לשיחת טלפון. אני יודע שאני חייב להתקשר לאשתי פעם אחת אחר הצהריים ועוד פעם לפני השינה, מכיוון שהלו"ז שלי שונה מאוד מהמקובל. כך שאותי היא רואה כל בוקר בזמן הטיול שלנו. אבל כל הזמן הזה מוקדש לה, כך שאין בעיות בכלל.

אני חושב שכל משפחה יכולה לארגן לעצמה פרק זמן כזה.

זה יהיה נפלא. זה יכול להיות בצהריים או בשעות הערב, כאשר הילדים כבר ישנים. או בבוקר לפני שהם מתעוררים. או אפילו על חשבון השינה, כי, בסופו של דבר, זה משתלם. הליכה מהירה היא לא רק שומרת על הבריאות אלא גם מעוררת את הגוף לפעול, וגם מדובר בהזדמנות לתקשר עם בן זוג אחת על אחד ולהנות מזה.

שאלה: במה מתבטא תפקידך? האם אתה מגיב למה שהיא מספרת לך?

תשובה: בדרך כלל אני מסכים איתה. על מה נשאר כבר לדבר, על שאלות של המשפחה, על הילדים וכו'? במשך 40 שנות חיי משפחה הכול כבר מוכר. רציתי רק להדגים כיצד ניתן לשלב בין יעילות ותחושה נעימה.

מתוך השיחה על החינוך האינטגרלי, 05.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כר דשא ירוק במקום שדה קרב
טכניקה של ויתורים במשפחה
כדי לא למצוא את עצמנו ליד שוקת שבורה