דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / השבירה הפנימית הגדולה

השבירה הפנימית הגדולה

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "כל הסתירה – מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו – אינה אלא פסיכולוגית בלבד."

שאלה: אז מהו ה"מחסום" הפסיכולוגי?

תשובתי: ה"מחסום" הפסיכולוגי הוא רבגוני, וקודם כל נובע מהעיקרון שלא מובן לנו שעליי לוותר על הכול כדי לקבל את הכול. ודווקא הוויתור המקיף הזה יאפשר לי לפתוח את כל הדלתות לרווחה. ולהיפך, אי אפשר לגלות מעט כדי לקבל כוח לוויתור. כי אז זה כבר יהיה ויתור אגואיסטי (על מנת לקבל).

יש כאן שבירה פנימית שדורשת ויתור ללא תנאי. אין לי, וגם לא יהיה לי שום דבר, תעשו איתי מה שאתם רוצים. אני לא שייך לעצמי יותר, אני עוזב ובורח מעצמי.

זה מאוד קשה, לוקח לאדם המון זמן ומצבים רבים כדי לעבור את זה. קשה להיחלץ מתוך הטבע של עצמנו ולחדור לתוך הטבע של הזולת, של הבורא.

זה "המחסום הפסיכולוגי". "פסיכולוגי", מפני שאחר כך מצפה לי תענוג. בעצם אני מוותר על משהו שלא שווה כלום, על העולם הזה עם הקיום הזמני שלו, על צרות היום-יום שדרכן רק מדי פעם חודרת קרן של חדווה. למעשה, אין לנו יותר אפשרויות להנות, אלא ישנה אפשרות לסבול פחות.

אלה הם לא חיים ולא תענוג, אלא אני כל הזמן עושה חשבון היכן אני צפוי פחות לסבול ולא יותר מזה. ובנוסף לכך, מיום ליום החשבון שלי נעשה יותר ויותר מבולבל.

אלה הם חיים עלובים מלאי סבל שלוחצים עלינו וניתנו לנו בכוונה כעזרה מלמעלה, כדי שעל פניהם נעדיף התפתחות אחרת. ובכל זאת, אנחנו לא מסוגלים לזה…

אבל, נכון להיום, אנחנו מפיצים את שיטת החינוך האינטגרלי, כלומר ההזדמנות לעבור לתענוגים על ידי חיבור. ואנחנו מקווים שאנשים יגלו את ההזדמנות הזאת. אין כאן משבר פסיכולוגי, כי לא נדרש מהם להיפרד מהעולם הזה. בואו רק נשתדל להתחבר, ננסה את הסדנאות. לא צריך לעזוב שום דבר או לוותר על משהו מלבד הדעות הקדומות שלנו על החיבור.

בסופו של דבר, אנחנו מספיק סובלים כדי שנסכים לניסיון כזה. אבל גם זה קשה לנו. אפילו תחת איומים של מכות נוראיות אנחנו לא מסוגלים להסכים לניסיון קטן תמים, לשבת עם קבוצת אנשים באווירה נעימה עם כוס קפה ולדבר. עד כדי כך המשבר קשה, שהאדם אפילו לא מוכן לשמוע על כך.

ובכל זאת, אני מניח שהנטייה הכללית היא חיובית. הקבוצות שלנו מסביב לעולם מצליחות להגיע לתוצאות מצוינות בהפצת השיטה האינטגרלית והתהליך בהדרגה מתקדם.

באופן כללי, עלינו לחפש כל הזדמנות לדבר עם אנשים על החיבור. בכל רמה, אפילו הפשוטה ביותר, העיקר לא ליצור להם מכשולים. בהתאם לגישה הזאת אנחנו בוחרים את צורת ההגשה לסוגי הקהל השונים. ישנם כאלה שסדנאות מתאימות להם, לאחרים "שולחנות עגולים", לאחרים תוכנית משחקים בפארק, ולאחרים סידרת טלוויזיה, או משחקי מחשב, וכולי.

באופן כללי, הנושא הוא אותו הדבר – חיבור. רק שהחיבור הוא על רקע שונה, אם זה רפואה, חינוך, יחס בתוך המשפחה, בעבודה, וכולי. על סמך כל תחום בעייתי אנחנו בונים גישה שמתאימה למגזר מסוים.

יתכן, שבשכונה של מישהו יש המון לכלוך ואין מספיק מקומות חנייה, בדיוק על זה אנחנו מדברים בסדנה. העיקר לעורר כמה שפחות התנגדות, כדי שאנשים יראו שיש כאן הזדמנות ממשית לשפר את החיים.

ואנחנו מצידנו משתמשים בזה כדי להראות בסופו של דבר שהחיבור מביא אותם למשהו יותר גדול. חוץ מזה, שהם מוצאים פיתרון, אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב והוא מעלה אותם לרמה אחרת ששם הם רואים משהו יותר רחב ונעלה.

מתוך שיעור על פי המאמר "השלום בעולם", 31.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שלב של התפתחות רוחנית
להתגבר על המחסום האישי
חישוב מדויק

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lQ2R2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest