הפנים הרעות של "הצד ההופכי"

בדרך כלל איננו מסוגלים לשמוע שהרוחניות תלויה בקשר בין בני האדם. עוד בילדות לימדו אותנו, גם בבית וגם בבית הספר, שצריך להיות ילדים טובים, להתקרב לאחרים, להיות חברים. אך קיימת בנו איזושהי אי-הסכמה פנימית, לפי גודל האגו שלנו.

מההיסטוריה אנחנו רואים דוגמאות שונות לחלוטין. בני האדם היו חיים יחד כמשפחה אחת, כקרובים, כאחים, בחצר אחת, בבית אחד, בחדר אחד, ישנו באותה מיטה. הם הרגישו את עצמם קרובים, בגוף ובנשמה, הבינו זה את זה, לא ניסו להיות צבועים, אלא השתדלו להרגיש את האחרים פשוט כמו את עצמם. כך היה פעם.

אך עם הזמן האגו שלנו גדל ואנחנו רואים כיצד כולנו הולכים ומתרחקים זה מזה, מציבים בינינו מחסומים ומוסכמות שונות: אתה שם – אני כאן, אתה למעלה יותר ואני למטה יותר, או ההיפך. וכך אנחנו מגיעים למצב שבו בכלל איננו יכולים לתאר לעצמנו כיצד להתקרב לאדם אחר. אין לנו דוגמא שתראה לנו כיצד לאהוב זה את זה. איננו מבינים בכלל מה רוצים מאיתנו. הרי אנחנו חיים כמו כולם, כפי שמקובל בחברה שלנו.

וכשאנחנו מתאספים לקבוצת מקובלים ומגלים שצריך להתחבר יחד, להשתדל להתקרב זה לזה, איננו מבינים כיצד לעשות זאת. אפילו רק מההימצאות שלנו יחד במקום אחד, מהלימוד המשותף, הסעודות המשותפות וישיבות החברים, אנחנו מתחילים לראות איזה כוח דחייה נוצר בינינו.

הדחייה הטבעית הזאת מכריחה אותנו להתרחק זה מזה ככל הניתן. והיכן שאיננו מצליחים להתרחק, מופיעה תסיסה אמיתית, שנאה, ויכוחים, מאבקים למיניהם. ובאופן טבעי, אנשים רבים שנתקלים בסיטואציה כזאת בקבוצה, עוזבים. פועל כאן חוק השתוות הצורה, שמושך את הדומה ודוחה את השונה.

וכשאתה מפסיק להיות במגע אישי עם האחר, כבר אינך מרגיש כזאת שנאה וחוסר הסכמה, וכך אתה "פותר" את כל בעיותיך. אך מהצד השני זה לא התיקון! הרי כשאנחנו מגלים בחברה שלנו שנאה, דחייה, ויכוחים, עלינו להבין שכך מתגלה לנו הכלי (הרצון, הנשמה) השבור. מתגלה כבר המדרגה הרוחנית, רק מהצד ההופכי שלה. במדרגות האלו אנחנו צריכים לעלות.

מתוך שיעור על איגרת של הרב"ש, 07.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הצד ההפוך של המדרגה העליונה
כיצד לצאת מהמבוי הסתום
סוף עידן הקרח של הנשמה