דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / העם צריך ערבות הדדית!

העם צריך ערבות הדדית!

לפני מספר ימים שלחנו לוועדת טרכטנברג את ההצעה שלנו לפיתרון הבעיות החברתיות במדינה. ההצעה פורסמה באתר הרשמי של הוועדה וזכתה כבר לכמות גבוהה של הצבעות תמיכה. להלן ההצעה:

הפתרון לכל הוא גישה חדשה – ערבות הדדית!

עינינו רואות שיחד עם הדרישה לחלוקת תקציב "צודקת", דרושה לעם גם הרגשה של צדק חברתי, לא פחות מחלוקת המשאבים מחדש. לכן "תנועת הערבות", שזו מומחיותה, בחרה לשים דגש דווקא על סיפוק צורך זה.

גלי המחאה הללו, הינן תופעות חיצוניות המעידות על צורך חברתי-פנימי עמוק יותר, הרצון להרגיש חלק ממשהו הרבה יותר גדול, להרגיש שייכות לחברה צודקת ששומרת עלינו כפרטים, הצורך במישהו ששומע את קולנו, מתחשב בדעתנו, לוקח אותנו בחשבון ודואג לנו…..הצורך בהרגשת הערבות ההדדית כמו במשפחה אחת גדולה!

מסמך זה מציג בקווים כלליים את הגישה היחידה שתחזיר לעם את הרגשת הצדק החברתי. רק יצירתה של אווירה חברתית שכולנו משפחה אחת היושבת סביב שולחן עגול לדיון משותף תאפשר פיתרון לטווח ארוך. רק גישה "משפחתית" תחזיר את האיחוד ואת הרוח הנכונה לעם ותמנע גלי מחאה נוספים שעשויים להיות אלימים וכואבים יותר.

עיני כל העם נשואות כיום אל "הוועדה לשינוי חברתי כלכלי" בראשותו של פרופ' טרכטנברג, שבידה הכוח לפתור את בעיות המחאה הנוכחית ולהשיב לעם את הרגשת הצדק החברתי, הקונצנזוס והסולידריות. הרי ברור לנו שקיימת סכנה של ממש בפריצת המסגרת התקציבית.

אך מה יכולה הוועדה לעשות בהינתן דרישות כה רבות ועוגה תקציבית מוגבלת?

ברור, כי אי אפשר להיענות למבול הדרישות הכלכליות והחברתיות. תקציב המדינה שברירי ואינו גדול דיו כדי לספק את כולן, ולצד זה העולם נתון כיום במשבר כלכלי הולך ומחריף, שצפוי להשפיע לשלילה על הכלכלה הישראלית. התלות הכלכלית של ישראל בשווקי חו"ל גבוהה. מדינה המייצאת כ-45% מהתוצר הלאומי הגולמי לחו"ל, צפויה גם היא להיפגע מהמשבר שתתבטא בירידה חדה בהכנסות ממיסים, ועלייה בגירעון הממשלתי במידה ולא תקצץ בהוצאות. היענות ולו חלקית, לדרישות ל"צדק חברתי", תוביל להגדלה משמעותית של הוצאות המדינה. לפנינו, אם כך, מבוי סתום.

גל המחאות החברתיות הכלל עולמיות דורשות בתוקף "צדק חברתי". גל המחאה הנוכחי בישראל מתאפיין גם בצורך הקיומי-כלכלי לפיתרון בעיות כדיור, סבסוד החינוך, הבריאות, יוקר המחייה וכדומה, אך גם בצורך החברתי-הפנימי לצדק ושינוי מוסכמות וערכים חברתיים.

דווקא הצורך הזה, הוא שהוציא את כולם יחד להפגנות ולאוהלים, גם את אלו שאינם רעבים ללחם.

בהיבט הכלכלי, לדרישות עלות כלכלית המחייבת הגדלת הגירעון והיא מסוכנת למשק. אך ישנו צורך מיידי לחלק את ה"עוגה התקציבית" הנוכחית, באופן שתספק לכל הפחות, פיתרון מיידי לצרכי קיום בסיסיים של מגזרים הזקוקים בדחיפות לעזרתנו, בהתאם להחלטות שתתקבלנה בהסכמה מלאה סביב השולחן העגול.

לדרישות התקציביות הרבות, לגיטימיות ומוצדקות ככל שיהיו, יהיה בלתי אפשרי למצוא מענה כלכלי, במסגרת האילוצים התקציביים. ברור כי "השמיכה קצרה מדיי" וכל דרישה תבוא בהכרח על חשבון דרישה אחרת. לפנינו, אם כך, "משחק סכום אפס", שבו הרווח של האחד הוא בהכרח ההפסד של השני.

ה"מממן" העיקרי של מבול הדרישות ומי שיישא בעיקר הנטל, הוא מעמד הביניים, שכבר כיום משלם את החלק הארי מתוך הכנסות המדינה ממיסים. פגיעה נוספת בו והתעלמות מדרישותיו במחאה, תפגע בעמוד השדרה של הכלכלה הישראלית ולפיכך מסוכנת למשק. שוב, הגענו למבוי סתום.

הפיתרון למבוי הסתום, הוא במיסוד כלכלה חדשה, כלכלה חברתית מאוזנת, כלכלה בערבות הדדית.

הדגש יינתן לתהליך עצמו ובהכרח כל החלטה כלכלית שתתקבל בהסכמה רחבה, תהיה ההחלטה הנכונה.

את תחושת הקיפוח מהוויתורים ההכרחיים, יחליפו סיפוק וחמימות שעלינו ליצור כאן, הרגשה שכולנו משפחה אחת והיא שקולה ל – 90% מהפיתרון הכלכלי. כנגזרת, יימצא בהכרח המענה לעשרת האחוזים הנותרים, בתוך תקציב המדינה. לא רק שתגדל הנכונות לוותר אחד לשני, אלא נגיע למצב שאנשים ירצו לתרום לזולת.

כלומר, מטריית הערבות מייצרת ערך כלכלי בל יתואר ובה טמון הפיתרון האמיתי לבעיותינו.

בהיבט החברתי, על הועדה לספק לעם את הצורך באווירה חדשה של צדק חברתי, אחרת האכזבה תהיה נוראית ותחושת הניתוק והניכור תהיה קשה מנשוא.

כדי להתמודד הן עם ההיבט הכלכלי והן עם ההיבט החברתי, יש להזמין בהקדם את העם כולו לדיון משותף דרך אמצעי התקשורת. המחאה היא של העם וחייבת להיפתר מול כל העם.

עלינו לייצר הרגשה של משפחה אחת שבה כולם רוצים לעזור זה לזה ולכן מסכימים גם לוותר זה לזה. בלתי אפשרי שכל אחד וכולם יחד, יקבלו כל מה שהם רוצים ומייד. הדיון המשותף על חלוקת התקציב חייב להיעשות בשקיפות מוחלטת כדי למנוע תחושת קיפוח וחוסר אמון הקיימות כיום.

רק כשכל אזרח יבין את התמונה הכללית וירגיש שהוא חלק ממשפחה גדולה, הוא יסכים ואף יתגאה לוותר לטובת הילד החולה והחלש במשפחה. דיון משותף ימוסס התנגדויות וכוח אחר מפלג שרוצה למנוע הידברות משותפת. קביעת סדר עדיפויות משותף תחייב את כולם.

אם לא נפעל עפ"י גישה זו, כל מגזר יישאר מקופח במשהו. הוועדה תסיים את תפקידה, תחלק את המשאבים בצורה קצת שונה מהיום, אך הרגשת חוסר הצדק בעם לא תיפתר.

רק גישה המבוססת על ערבות הדדית, המושיבה את כל חלקי העם להתדיינות וקבלת החלטות משותפת, תביא להבראת האווירה בעם. השינוי ברוח הכללית יביא לתמיכה משותפת בהחלטות.

וועדת טרכטנברג מחויבת לתת דוגמה לכל העם, כיצד כולנו מגיעים באמת להרגשה כמו ב"משפחה אחת". חברי הוועדה צריכים לחיות את הרוח הפנימית הזו של משפחה וצדק חברתי. עליה להראות לכולם כיצד אנו דנים יחד על העתיד המשותף שלנו ועושים כאן צדק אחת ולתמיד. צדק אמיתי יכול להתקיים רק מתוך הסכמה הדדית, בערבות הדדית. היום האזרח מרגיש חוסר צדק חברתי, הוא מתרעם על כך ש"עובדים עליו", שהוא איננו מקבל את מה שהוא צריך וחש שמגיע לו יותר.

כל ניסיון לפתור את הבעיה בלי לבנות בכל אזרח את ההרגשה שכולנו חלק ממשפחה אחת גדולה, לעולם לא יספק את כולם ויביא להתעוררות מחאה אלימה עוד יותר. העם צריך להרגיש שנציגיו משרתים אותו, הוא צריך לשוב ולהאמין במערכת ולחוש שהיא נותנת לו תקווה לעתיד טוב יותר.

את השבת הצדק לעם, דרך עיקרון המשפחה המאוחדת צריך ליישם באמצעות דיונים משותפים ופתוחים דרך אמצעי התקשורת. אפשר לפתוח עבור העם מקום להשתתף באופן פעיל בדיונים, פיזית, אינטרנטית או דרך הבעת דעה באמצעות sms.

כדי שהעם יממש את זכותו להשתתף, חובה ללוות את הדיונים במומחים שידעו להסביר לעם את מורכבות הבעיות הכלכליות-חברתיות בשפה פשוטה ומובנת. תהליך חינוכי והסברתי כזה, יזמין את האזרח לקחת חלק פעיל ושווה בדיון, לצד הדרישה לקחת אחריות על התהליך. הבנה אמיתית של העובדות – תעזור להגיע להסכמה – הסכמה כוללת תחזיר את הרגשת השותפות ואיתה גם את תחושת הצדק החברתי לעם.

על ידי גיוס התקשורת ניתן לייצר תכנים המציגים את הבעיות, את ההצעות לפיתרון ובעיקר מסבירים עד כמה כולנו יחד באותה סירה. ניתן להשתמש בקטעי תיאטרון, שירים, אירועי הסברה ברחבי הארץ – כשחשוב להבין, שגישת ה"משפחה אחת" שמתכנסת סביב שולחן משותף, קונה את כולם ומאפשרת לפתור את הבעיות בלוחות זמנים ברורים ומחייבים.

אנו, חברי "תנועת הערבות", בעלי ניסיון מוכח בתהליכים מסוג זה. עשרות ומאות פעמים חווינו כיצד תהליך משותף, שבו לוקחים חלק כולם ומגיעים ביניהם לקונצנזוס משותף, כמשפחה אחת, משנה את מאזן הכוחות.

גישה זו מצמצמת את ההתנגדויות בחברה, משתפת את כולם, מפיחה רוח חדשה של צדק המפצה על העובדה שהפיתרון האישי שלי לא נפתר בצורה מיידית.

ניהול דיונים בגישה זו הינו תחום ההתמחות שלנו, כפי שכבר התחלנו ליישם אותה סביב השולחן העגול במאהל "תנועת הערבות" ברחוב רוטשילד.

אין המדובר ב"פעולת אינסטנט" אלא יש צורך בבניית תהליך עקבי, שיטתי ובלתי פוסק במשך תקופה, תוך שמירה על הרוח הנכונה מאחורי העשייה, עד שמגיעים לקונצנזוס אמיתי. בזאת גם נהווה דוגמה לכל העולם.

אנו נמצאים בשעת רצון שבה ניתנה לממשלה בכלל ולוועדת טרכטנברג בפרט, הזדמנות להוביל את התהליך החברתי ולכונן במדינת ישראל חברה צודקת ומתקדמת יותר.

"תנועת הערבות" רואה עצמה מחויבת להעמיד לרשות הועדה את כל מוסדותיה ברמה הארצית, לתמוך אידיאולוגית ולשמש כ"אם המשפחה" המביאה את רוח האחדות הנכונה בעם, כדי להוביל תהליך שבסופו תחזור הרגשת הצדק החברתי לכולנו ויחד נפתור את בעיותינו הקיומיות.
ידיעות קודמות בנושא:
בסיס כלכלי חדש
העולם החדש זקוק לכלכלה חדשה
סביב השולחן העגול

One comment

  1. מה כוונה שתגובתי מחכה לאישור?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest