דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה

העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה

רוב האנשים מגיעים לחכמת הקבלה מפני שהם נמשכים למיסטיקה. מסקרן אותם לגלות מה מתרחש בעולמות העליונים, איזה חוקים יש שם, והם לא מבינים שהדבר הכי חשוב עבור האדם זה לגלות את העולם העליון, להתחיל להתקשר עימו, להיכנס לתוכו בצורה רגשית.

כמה שזה מוזר וכמה שזה דוחה אותנו, במודע או לא במודע, אבל גילוי העולם העליון מתרחש רק דרך הבנייה שלו בעולם שלנו, מכיוון שבשבילו אין מקום מיוחד, הוא נבנה כאן, בינינו, מהיחסים שלנו.

אם אנחנו נתקן את היחסים הנבזיים האגואיסטיים שלנו ליחסים גבוהים יותר, לנתינה ואהבה, אז נגלה בנינו תכונה של העולם העליון, והיא לאט לאט תתגלה כמו תמונה במפתח צילום.

הוא מתגלה אלינו בהדרגה, אבל אנחנו לא מוכנים אליו, ולכן מרגישים תופעות שונות, רעות, בלתי מוסברות. פתאום העולם שלנו מתחיל להיות לא ניתן לשליטה, ואנחנו לא מבינים מה קורה. אנחנו נזרקים פתאום מצד לצד והכול נהיה בלתי צפוי.

זה קורה מכיוון שיותר ויותר מתגלה המדרגה הבאה שלו, השונה מאלה שהיו בעבר, כאשר התגלה הצורך בטכנולוגיה או בתיקון היחסים בין בני האדם. זאת אומרת, אנחנו קצת שינינו את המבט שלנו על העולם, אבל המשכנו להתפתח באותו הכיוון: לניצול יותר של עצמנו ושל העולם. ויכולנו איכשהו לשלוט בזה. מדי פעם היו מהפכות שונות, מכיוון שחלק מהחברה רצו שינויים, וחלק לא.

והיום אנחנו נמצאים במצב מיוחד, שאנחנו לא יודעים מה לרצות. אין מי שבעד השינויים ואין מי שנגד, כולם נמצאים בחוסר אונים. וחוסר האונים הזה מדאיג מאוד, עושה אותנו פסיביים, אמורפיים, ואנחנו לא מבינים מה קורה איתנו, מה אנחנו אמורים לעשות. כל אחד מושך לכיוון שלו, מנסה לנצל בצורה מקסימלית את מה שנופל לו לידיים, לחטוף היום, ומה יהיה מחר – לא ברור. כך אנחנו חיים, ומקווים שמתישהו זה ייגמר והדרך העקומה תוביל אותנו לאן שהוא.

ולמעשה, אנחנו לא רואים את הפתרון, כי העולם מתחיל להתפתח בצורה לא מובנת, קיים בו איזשהו מסלול לא ברור. לכן, לא הסוציולוגים, לא הפסיכולוגים, לא המרקסיסטים, לא הפשיסטים, לא הלאומנים, אף אחד לא יכול לייעץ לנו מה לעשות. במקרים כאלה אנשים בדרך כלל פונים לדת, מוצאים בה איזשהו מפלט, חוף מבטחים, וחושבים שכך הם ירגיעו את עצמם, אולם, מצד שני, הם מבינים שזה גם לא הפתרון לבעיה, אלא רק תרופה פסיכולוגית. אבל מה לעשות? – לא ידוע.

חוסר הוודאות הזה מתגלה מיום ליום וכבר מדברים עליו בצורה פתוחה. ופעם לא רצו לפרסם זאת בשום מקום, לא רצו להכיר בדרגה החדשה של ההתפתחות. אנחנו מדברים על זה מזמן, אבל האנשים, כולל הפילוסופים, הפוליטיקאים והסוציולוגים לא הסכימו איתנו, הכחישו את זה. והיום כבר אין מה להכחיש, הרי פעם הם חשבו שיש להם מתכונים לשינוי העולם, אבל עכשיו כל המתכונים שלהם נחלו כישלון, וכתוצאה מכך אנחנו נמצאים במצב מבולבל.

לכן, צריך להבין מה שקורה בעולם ומה קורה לנו, במיוחד לקבוצה שלנו, מכיוון שבלעדינו האנושות לא תוכל לגלות את המדרגה הבאה של העולם. אנחנו חייבים לעשות את זה, אם נגלה אותה קודם כל לעצמנו, ולאחר מכן נראה לכל העולם כיצד לעשות זאת. לכן מוטלת עלינו אחריות כפולה: כל אחד מאיתנו הוא בשביל כולם, וכולנו – בשביל כל העולם.

העולם מתגלה לנו בצורה מאוד פשוטה: אנחנו מסדרים בינינו יחסים נכונים, מה שמציע לנו הטבע. אנחנו צריכים להשיג חוקים רוחניים בעולם שלנו, ואז בהתאם להשתוות הצורה עם החוקים הללו אנחנו נגלה שהעולם הזה מתחיל להתגלות בינינו בתוך תכונות חדשות, הרי הוא לא קיים מחוץ לנו. כל הכוחות, כל התחומים, כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, כל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, המצב הרוחני הגבוה הבא שלנו, בכל זה אנחנו קיימים עכשיו, ופשוט אנחנו לא רואים את עצמנו בתוכו, לא מרגישים, זה מרחף איפשהו כאן, בינינו.

בשביל לגלות את העולם העליון, קודם כל צריך לגלות את הקשר הנכון בינינו. היום הקשר הזה הוא אגואיסטי, ולכן אנחנו מרגישים בו רק את העולם שלנו. אנחנו אפילו לא מדמיינים שהעולם שלנו, זו אותה ההרגשה שמתעוררת בתוך היחס הטבעי האגואיסטי שלנו כלפי כל העולם. זאת אומרת, מה שאני רואה סביבי, אני רואה בצורה כזאת מכיוון שאני מרגיש הכול בצורה אגואיסטית. אני מסתכל מה טוב ומה רע בשבילי, גילויים, תופעות, חוקים נעימים או לא נעימים לי, ובצורה כזאת אני קולט אותם, והם נטבעים בי ומציירים לי את תמונת העולם.

ואם אני אשנה את היחס שלי, אקלוט את כל מה שסובב אותי לא עד כמה שהעולם טוב או לא טוב בשבילי, אלא להיפך, אתייחס אליו כאל טוב, לא מתוך האגו שלי, אלא מעליו, מחוצה לי, אז כשאתעלה מעל האגו, מעל הטבע שלי, אני אתחיל להרגיש את העולם העליון.

בשביל זה קיימת הקבוצה – מיני מודל של העולם הזה, שבה אני צריך בהדרגה להרגיל את עצמי ליחס חדש, מבט חדש על העולם. על זה כותב הרב"ש.

לפניו, מקובלים לא היו כותבים על זה, אלא רק הזכירו קצת, מכיוון שהעולם עדיין לא היה מוכן לכך. רק בתחילת המאה הקודמת, כאשר התחילה האינטגרליות והקשר ההדדי, בעל הסולם התחיל לכתוב, שכל העולם הוא כמו משפחה אחת. מאז חלפו 100 שנה, אבל רק היום אנחנו מתחילים להרגיש זאת בהדרגה. אנחנו עדיין לא רואים את מה שהוא הרגיש.

ההתגלות של האינטגרליות צריכה להיות סימן מאוד רציני עבורנו לכך, שנתחיל מהר לתפוס בינינו את המרחב הרוחני, ולהתחיל להתקיים, לחיות בתוכו. בזה אנחנו נהיה חלוצים. אנחנו נוכל לספר לאנושות על איזה חוקים פועלים בעולם שלנו, שהתגלו יותר ויותר, איך צריך להשתמש בחוקים האלה כדי שלכולם יהיה בטוח, נוח, וטוב. אנחנו נתחיל להרגיש לא רק את המצב הנוכחי שלנו, שמתגלה לנו כגוף הגשמי והעולם החומרי, אלא מצב של נצחיות ושלמות.

בשביל זה אנחנו צריכים את הקבוצה, כדי להתחיל להעביר בה את החוקים של העולם הרוחני, לבנות אותם בינינו, לחקור, לנסות להתאים את עצמנו אליהם, לממש אותם. לאדם מאוד קשה לכוון את עצמו לזה, מפני שתמיד היה נראה לו שהעולם העליון נמצא אי שם גבוה, לאן שעוברת הנשמה. אבל בפועל הוא נמצא כאן, והמושג "גבוה" אומר, שהוא גבוה מהעולם החומרי לפי התכונות שלו.

כל העולם העליון שונה בצורה איכותית מהעולם שלנו. את זה צריך לזכור ממש טוב, ואז אנחנו נבין שהוא נמצא כאן. אנחנו צריכים רק לשנות את התכונות שלנו לגבוהות, טובות יותר, ואז נתחיל להרגיש אותו. צריך להתרגל למחשבה הזאת, לספוג אותה בתוכי, לשאוב אותה, להתחיל לפעול כך שהיא תיספג בתוך המחשבות, הרצונות, הרגשות שלנו, ביחס כלפי האחרים, בתפיסת העולם, להרגיל את עצמנו לזה. זאת עבודה מעשית – זאת חכמת הקבלה. אם נעשה את זה, אז בקרוב מאוד נוכל להיות לא ממוקדים על הראייה האגואיסטית שלנו ולראות את העולם בצורה אחרת, שבה כל האנושות נכללת במערכת אחת.

ואז, בתוך היחסים החדשים בינינו ועם כל האחרים, אנחנו נתחיל להרגיש את הטבע העליון, ובתוכו את עצמנו שונים לגמרי. אני כבר לא ארגיש את עצמי בתוך הגוף, אלא מחוץ לגוף, במה שנקרא ה"נשמה" שלי, זאת אומרת, בתוך היחס שלי כלפי האחרים. הגוף יכול למות, לא חשוב, ואני ארגיש את עצמי מחוצה לו, בקשרים עם האחרים. האנרגיה הכללית הזאת, התכונה הכללית, הרצון הכללי, הם מרכיבים את הנשמה הכללית שלנו, אחת לכולנו.

לכן, אפילו שאנחנו בנויים כאגואיסטים וכך מתייחסים אחד לשני, אנחנו צריכים להתחיל לכוון את עצמנו לכך שתיקון היחסים מגלה את העולם העליון.

חכמת הקבלה והכללים המדויקים של הקשרים ההדדיים בקבוצה מיועדים בשביל שנתחיל ליצור בינינו קשרים רוחניים, שבהם נתחיל להרגיש את עצמנו ואת הקבוצה ככלי רוחני משותף –

נשמה, שבה נגלה את תכונת ההשפעה, את הקשר ההדדי בנינו. הוא יתמלא בתכונה מיוחדת, שהיא השורש של הכול, ואנחנו נרגיש את התכונה הזאת כבורא.

כל מה שנמצא בתוכנו זה הטבע האגואיסטי. בתוכו אנחנו קיימים, אבל כבר סיימנו את ההתפתחות שלנו. ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל להתפתח בתוך טבע חדש – אלטרואיסטי. לכן כל הדאגות שלנו, כל הכוחות, תשומת הלב צריכים להיות על שינוי הקשר בינינו, אפילו שזה דוחה אותנו, אנחנו לא רוצים לשמוע על זה, ולא מקבלים את זה ברצינות. הרי אלה הכללים שעליהם אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, מלמדים אותם שאסור לריב, צריכים להיות מנומסים וטובים.

אבל כאן מדובר על דברים אחרים לחלוטין, על כך שאני צריך לקבל את האחר כיותר גבוה ממני, זאת אומרת, כאילו להיות ההמשך שלו. אנחנו צריכים להגיע לרמה כזאת ואז נתחיל להרגיש את עצמנו בתפיסת העולם החיצונית.

לכן, הצורך בלפתח אהבה כלפי החברים נובע קודם כל ממה שמציע לנו היום העולם, הטבע, שדוחף אותנו למדרגה הבאה. אנשים עדיין לא מודעים לכך, אבל כבר יש הרבה מחקרים ומאמרים בנושא הזה. אז הצורך באהבת חברים נובע מזה שהעולם וכל הטבע דורשים את זה.

מצד שני, אם אנחנו מרגישים את הצורך לעליון, לגילוי עצמי כמשהו מעבר לקיום הבהמי, אז בשביל זה אנחנו צריכים להתממש דווקא בצורה כזאת.

האם אנחנו בוחרים את החברים שלנו?

אנחנו לא בוחרים אותם. הם מגיעים ומתאספים ביחד באותו השדה שמרכיב את המצב הבא של האנושות. השדה הזה שבתוכו אנחנו נכללים, נמצא כאילו תחתינו. הוא אוסף אותנו, מסדר כך שבכל מדינה, בכל איזור אנשים נמשכים, הם מוצאים זה את זה, מתאספים. דרך האינטרנט או בדרכים אחרות הם מתחילים לקבל מידע על כך שגם במקומות אחרים ישנם אנשים כמוהם: עם אותן הכוונות, עם אותם הרצונות. הם נמשכים זה לזה כמו מטענים חשמליים בשדה חשמלי ומגנטי, זאת אומרת, מושכים לעצמם לפי חוק השתוות הצורה, שהוא החוק העיקרי של העולם, של ההדדיות. בצורה כזאת אנחנו מוצאים את החברים, והם אותנו.

לכן אנחנו לא בוחרים אותם. הם נבחרים, ממוינים ונאספים על ידי השדה הזה. הוא דוחף את האנשים לחיבור בקבוצה ובהתאם לפוטנציאל הרוחני שלהם. אני לא בוחר את החברים והחברים לא בוחרים בי, אבל זה המצב ההתחלתי, כאילו המשך של העבודה הבאה, בגלל שכל מה שקיים לפני שהגענו לקבוצה, קיים רק כנקודה התחלתית.

ובהמשך אני כבר צריך לפעול בעצמי ולתת יגיעה. וכאן נוצרת בעיה מאוד רצינית. אנשים מתחילים למיין את עצמם, מתחילים לחשוב: "בשביל זה הגעתי לקבוצה? לזה אני נמשך? האם באמת אני חייב לתת את עצמי לעבודה הזאת? אני חשבתי שקבלה זה משהו אחר!".

זאת אומרת, קודם כל הם חייבים להבחין במדויק את הרצון לרוחניות, את הנקודה החדשה הזאת, התכונה החדשה שהתעוררה בהם, ולהבין איזה קשר יש לזה שהם צריכים להתחבר ביניהם בקבוצה. זה מעבר מאוד קשה. כאן אנחנו צריכים לעבור מצב פנימי של התבגרות, בדיקה.

אני מכיר על עצמי את כל השלב הזה של ההתפתחות. היה לי מאוד לא פשוט להבין, שאני, כאדם שנמשך למדע, לפילוסופיה, למחקר של הטבע, פתאום צריך לחקור את הפסיכולוגיה, את היחס שלי כלפי האחרים, הרי אף פעם לא נמשכתי אליהם, אף פעם לא חשבתי שיהיה לי צורך באנשים זרים. תמיד הייתי "זאב בודד" בתוך התא שלי, שעוסק בעיסוק שאני אוהב, ספרים – חוץ מזה לא עניין אותי כלום. אני חשבתי שדרך הקבלה אוכל לגלות את עולם העליון, ולכן חכמת הקבלה וגילוי העולם העליון זה הדבר הכי חשוב. ולא תיארתי לעצמי שהגילוי הוא דרך בנייה של תכונות פנימיות חדשות, שאותן אני צריך לבנות דווקא ביחס כלפי האנשים האחרים, הדומים לי בעולם הזה, שגם הם שואפים לזה.

כשהתחלתי ללמוד אצל הרב"ש אני גם לא הבנתי את זה. רק אחר כך הוא אמר לי שבשביל להתקדם קדימה אני זקוק לקבוצה, אני לא יכול להשיג כלום בעצמי, אפילו אם אהיה כל הזמן לידו.

ההתקדמות היא בלתי אפשרית ללא קבוצה! היה לי מאוד קשה, לכן אני מתאר לעצמי טוב מאוד כמה קשה לכל אחד מכם. המחסום הפסיכולוגי הזה עומד לפני כל אחד. תתארו מה יקרה בעולם כשאנחנו נתחיל להסביר ש"ואהבת לרעך", זה התנאי לגילוי העולם העליון. למי זה ייראה אמיתי, מי ירצה ללכת על זה?! מי יתעסק בזה?

איך להעביר את המסר הזה לעולם? הרי אם לא נעשה אותו מושך, אז העולם יתקדם למימוש שלו על ידי מכות גדולות מאחור, ולא על ידי משיכה מקדימה, כמו שאנחנו רוצים למשוך אותו ולהראות לו את הדרך הטובה.

לכן, המאמצים הקשים שלנו בלימוד ובבניית היחסיים האלטרואיסטיים בנינו, העזרה ההדדית, ההשתתפות ההדדית, הם לא רק בשבילנו, אלא גם בשביל שנוכל לספר לעולם, להסביר, להיות מסוגלים להעביר בצורה רגשית וחיצונית לעולם את המצב העתידי החדש.

מכאן נובע התנאי העיקרי של היחסים הנכונים בקבוצה, כשכל חבר חייב בצורה גלויה לבטא את עצמו בפני החברים, לנסות להראות את גדלות המטרה, להדגיש שדווקא היא מכריחה אותו להיות נדיב, נכון, מתחשב. צריכים את ההצגה המלאכותית הזאת של חשיבות המטרה בשביל להתחיל לבנות בנו כלי רוחני חדש להרגשת העולם העליון, לא פנימה, כמו היום, אלא החוצה. ואז אני אקבל הזדמנות לראות ולהרגיש את המרחב הרוחני.

בצורה כזאת הקבוצה, החברים, צריכים לעזור לי בזה, להראות לי דוגמה, לתת לי השראה, ואני להם. צריך שתמיד יהיו לידי כמה אנשים שיראו לי את הקשר הנכון בינינו, כאחד משותף ושלם. זה מאוד חשוב, במיוחד בקבוצות גדולות שבהן צריך להתעלות מעל כל הבעיות, מעל כל הכוחות שמפרידים, שבכוונה פועלים כך שאנחנו נתעלה מעליהם. אני צריך להבין שבכוונה מכריחים אותי לא לאהוב, לשנוא, להיות אדיש כלפי האחרים, כדי שבמקביל אני אוכל לפתח בי את הכוחות ההפוכים, לפעול נגד הכוחות שמפרידים אותנו זה מזה ולהתעלות מעל זה.

מאוד חשוב להבין את זה! כשאנחנו אומרים "אין עוד מלבדו" והכול בא מהבורא, אנחנו צריכים להבין שהכול באמת בא ממנו. זה הוא עושה לנו הכול! כשאנחנו מתחילים לעבוד ביחד בקבוצה ומתחילים להיות בינינו יחסים לא נעימים, הם הכי מועילים להתקדמות.

אבל הם מגיעים אלינו רק כשאנחנו כבר יכולים להתעלות מעליהם. ואם אנחנו לא מבינים את זה, אז זה רק בגלל שלא יצרנו בינינו כזאת חברה, כזאת אווירה, שתתמוך בנו ותיתן את הכיוון הנכון לעלייה מעל המתרחש.

לכן אנחנו צריכים להשתדל לעשות בקבוצה אווירה כזאת שלא תשחרר אותנו, אלא כל הזמן תחזיק אותנו כאילו באוויר, ואנחנו נרגיש איך שאנחנו עולים ועפים מעל כל הבעיות האלה. הן מתרחשות תחתינו, ואנחנו עוד יותר גבוה, עוד יותר קרובים זה לזה, למרות שהם דוחפים אותנו זה מזה. במהלך העבודה הרוחנית מתרחשים הרבה תופעות וכוחות שדוחים אותנו, שמהם אנחנו צריכים ללמוד, מפני שהכוחות והתופעות הרוחניים הם לגמרי הפוכים מהם.

ברגע שאני מתחיל לעבוד על איזה כוח אגואיסטי שדוחה אותי מהחברים, אני מתחיל מייד להבין יותר איפה כאן הכניסה לרוחניות, להרגיש שיש כאן משהו. תנסו להתעלות ואתם תראו איך זה נוצר לפניכם, נמצא כאן. צריך רק כל הזמן לנסות לשוט מעל ההפרעות, מעל כל העימותים והשוני בינינו.

העיקר, זה עזרה הדדית, כשנוצרת בקבוצה הרגשה כזאת שנקראת "ערבות", וכל אחד מאיתנו צריך לתמוך אחד בשני: ברגע זה אני תומך בו, ברגע הבא הוא תומך בי. הרי אם אף אחד לא יתמוך בי בזמן הנפילה אני לא אוכל לעשות כלום, מכיוון שבאותו הרגע פועל בי רק כוח אגואיסטי. אם אני לא אעביר רשת קשר ביני לבין האחרים, אז אני נופל. אני צריך כל הזמן ליצור קשרים חיוביים ביני לבין החברים האחרים בקבוצה, ואז אם אני נופל, הם תומכים בי ומעלים אותי, ואם הם נופלים, אני אחזיק אותם. וכך אנחנו עולים בצורה הדדית.

לכן "ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל החשוב ביותר בגילוי העולם העליון, שאותו בשום פנים אי אפשר להשוות לאהבה בעולם שלנו, הרי הוא מדבר על תמיכה הדדית נגד הבעיות הרוחניות, שאותן בכוונה שם לנו הבורא. לכן מדובר על הפרעה כמו על ביטוי הפוך מהבורא. אם אנחנו נתעלה מעל ההפרעה ונוכל לפחות לברוח ממנה, ממה שנקרא "גלות מצרים", אז כבר נצא לרמה הרוחנית הבאה.

כאן נוצרת תכונה מאוד רצינית, שאותה אנחנו חייבים להשיג, תכונת היראה, הפחד ליפול, הפחד להתחיל לקבל ברצינות את אותן ההפרעות שנוצרות בנינו, כהפרעות שבאות מהאנשים, מהחברים, ולא מהבורא.

זאת הטעות הכי הנפוצה שלנו, כשאני מתחיל להיות ברוגז על האחרים והם עליי, בלי להבין בכלל מדוע: נראה לי שהם עושים משהו לא נכון, ונוצר צורך ללכת לאן שהוא, להיות לבד, לא לחשוב על האחרים, לא לשים לב אליהם. אין דבר כזה: "אני רוצה", הרי "אין עוד מלבדו", זה הבורא מארגן, בונה בי יחס כזה. זה אומר, שאדם בכל רגע חייב להיות בבדיקה של התכונות שלו, של מה שעובר בתוכו, ולזכור שכל זה בא מהבורא. בצורה כזאת אנחנו כל הזמן מעבירים את עצמנו יותר ויותר קדימה למרחב הרוחני.

לכן, הדבר הראשון שעליו כותב הרב"ש במאמרים שלו, זה הכלל "ואהבת לרעך כמוך" וכל הזמן לשאוף לזה.

דבר שני, אתה יכול ליפול למצב מחוסר הכרה, וזה ייראה לך שזה אתה מכוון כך את עצמך בצורה נכונה, אבל פתאום אתה מתנתק מהקבוצה, היא מפסיקה לעניין אותך, פתאום יש לך משהו משלך. זו הטעות הרוחנית, כשאתה מתנתק מהתנועה לכיוון החברים, שנותנת לך אפשרות להתחיל להרגיש בתוך היחס החדש שלך את העולם העליון, את הבורא. אין טעויות אחרות, רק זאת! ואין כלל אחר, זאת אומרת, אין פעולה רוחנית נכונה מלבד לשאוף אל המטרה.

ודבר שלישי, אחרי שאנחנו ניסינו לכוון את עצמנו לקשר עם האחרים ומחזיקים את עצמנו בזה, צריכה להיות לנו יראה לא לאבד את הקשר הזה שבו אנחנו צריכים לרצות לגלות את הבורא.

זאת אומרת, קיימים שלושה תנאים לגילוי הבורא, והם כולם נמצאים לפנינו.

התנאי הראשון, שאני אנסה לעשות תנועה פנימית לקראת החברים, ארצה להרגיש את עצמי יחד איתם, כל הזמן להחזיק את עצמי ואותם ברמה של "אין עוד מלבדו", וכל מה שמגיע, מגיע ממנו. אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לקשר הזה ולפחד לאבד אותו. אם אנחנו נפעל כך בערבות הדדית, אז בפעולה הזאת אנחנו צריכים מייד לרצות לגלות את הבורא.

בואו ננסה ביחד! אתם תראו שזה מצליח! לפחות תיווצר בכם איזושהי נטייה פנימית לזה, איזושהי הרגשה מוקדמת שזה אפשרי. אתם תרגישו תנודות חדשות. כך בעזרת הקבוצה אנחנו מתקדמים למטרה.

בזמנינו זה מתייחס באותה המידה גם לגברים וגם לנשים. כמובן, לאגו הגברי והנשי ישנם מאפיינים שונים, אבל ההבדלים הם זניחים – כעיקרון, זה אותו האגו. ובשום פנים ואופן לא הורסים, לא מבטלים אותו, צריך פשוט לעלות מעל כל התנודות של האגו שיעלו בך כל הזמן. הרי כל זה הבורא מסדר לך, ואתה מתעלה מעל זה. זה נקרא ללכת ב"אמונה למעלה מהדעת" – להיות בהשפעה מעל האגו, מעל הקבלה.

ולכן, אנחנו כל הזמן חייבים לחשוב על החברים שלנו, לנסות לסדר את הרשת הרוחנית העולמית בצורה כזאת, שכל אחד ירגיש שהיא מחזיקה אותו, שיפחד לעזוב אותה, ושאנחנו נחזיק את כולם בכוונות שלנו.

צריך להבין מה היא החשיבות של הקבוצה, משום שבעצם אין שום דבר חוץ ממנה. זו היא הסביבה שבתוכה אני בונה את העולם העליון בקשר בינינו. אני בונה אותו ביחסים בינינו.

לעולם העליון אין שום צורה. ישנו המצב שבו אנחנו נמצאים, והאור העליון. במידה שאנחנו מתחילים להתקרב זה לזה, הוא בונה מהמאמצים שלנו את תמונת העולם העליון בתוכינו שיתחיל להתגלות בהדרגה: עולם העשיה, היצירה, הבריאה וכו'. לכן הכול תלוי ביחסים הנכונים בינינו, ואז כאן, בינינו, אנחנו נגלה את העולם העליון.

לכן, אל תחשבו שאנחנו נראה אותו, או איזשהו עולם אחר, אחרי המוות. אנחנו לא נשיג שום דבר, משום שאנחנו בהמות. אין בנו שום דבר חוץ מנקודה התחלתית של המצב הרוחני, שאותה אנחנו חייבים לפתח. אם אנחנו נפתח אותה, אנחנו נשיג את הגוף הרוחני – הרצון המשותף שלנו להשפעה, שבו אנחנו נקבל את אור החיים שממלא אותו: השפעה הדדית ואהבה. זה המצב הרוחני שלנו. ואם לא השגנו אותו, אנחנו פשוט בהמות – נולדים ומתים. במילים אחרות, הנקודה הרוחנית הנצחית שלנו שוב מקבלת לבוש אנושי, ואנחנו שוב נולדים, כדי לממש את עצמינו.

אבל כיום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו חייבים לממש את עצמינו עכשיו, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", זה מה שאנחנו חייבים לעשות. ולכן אנחנו יחד עם החברים חייבים כל הזמן להיות במצב, שעל כל הפשעים תכסה אהבה. ועד שלא נגיע למצב הזה, לא נוכל להירגע. אנחנו בהכרח חייבים להיות בתנועה, לקדם את החיבור שלנו.

מהמקום הזה, כמובן, נובע כל הסדר שאנחנו קובעים בינינו. כעיקרון, הוא מגיע עוד מהגילוי הראשון של העולם העליון, כאשר המקובלים בעת העתיקה ראו שהוא מתגלה דרך החיבור ביניהם.

זה מה שאברהם עשה עם הקבוצה שהוא הוציא מבבל. כל חברי הקבוצה התקיימו על פי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ובכך מימשו את הכלל הבסיסי של העולם העליון. את הכלל הזה גילו ותיארו עוד באותה התקופה כתכונה הבסיסית של הקבוצה הזאת. לכן כל התנאים, כל החוקים נובעים דווקא מהכלל הזה.

על פי החוקים האלה החברים חייבים לתמוך זה בזה, כל הזמן להעלות את גדלות המטרה מול החברים, לגלות את הרצון לשרת את החברים בכל דבר, להיות שווה כלפי כולם, ולהיות נמוך יותר מכולם. בנוסף, חייבים לארגן כל מיני סעודות ולעשות כל דבר שמחזק את הקשר בין החברים. זה צריך להיות הדבר החשוב ביותר בשבילינו.

אם אנחנו נצליח בכל זה, כלומר, נחזור על הדברים בתיאוריה וניישם אותם באופן מעשי, אז, ללא ספק, תוך זמן קצר נרגיש את העולם העליון.

שאלה: כיצד אנחנו יכולים לגלות את מקום החיבור בינינו? כיצד עלינו להתמקד בו?

תשובה: מקום החיבור נמצא בינינו, אבל הוא מתגלה רק כאשר אני שואף לליבו של החבר, והוא שואף אליי.

אבל אני לא צריך אפילו לחשוב על זה, לא צריך לדאוג לזה. ברגע שאני שואף לליבו של החבר, אני מתחיל להרגיש שמתגלה בינינו משהו חם, משהו מוחשי, כמו "כדור פטל" זוהר. כלומר, הרגשות שלנו מתחילים לזרוח. ההרגשה הראשונית היא הרגשת החום. זה, כמובן, עוד לא המצב הרוחני, אבל הוא כבר המצב שקודם לו.

שאלה: עד כמה הדוק צריך להיות הקשר בין החברים? האם צריך כל הזמן לשאוף להתכלל איתם בצורה פנימית יותר ויותר?

תשובה: בין החברים צריך להיות קשר נפשי תמידי ושלם באופן מוחלט. זאת אומרת, צריך כל הזמן לעבוד למען הקשר הבלתי פוסק, להיות כל הזמן במחשבות על האחרים. כל דבר שהוא לא בתוך האחרים הוא הפוך מהרוחניות, והוא דוחה אותך מהמטרה, חותך אותך ממנה. לכן, זאת עבודה תמידית, שאיפה תמידית. וזה לא מסובך.

אם אנחנו כל הזמן נעודד זה את זה, אז נתחיל לקבל זה מזה המון אנרגיה. תיפתחנה הזדמנויות חדשות, לא תהיה בעיה של עייפות, הרי אז אני כבר לא אצטרך לעבוד נגד האגו! ברגע שהחבר שלי יתחיל לחשוב עליי, אני מפסיק לחשוב על עצמי. ברגע שאני מתחיל לחשוב על החבר, לדאוג לו, הוא מפסיק לחשוב על עצמו. ואז אנחנו ביחד "שוחים" מעל כל הבעיות – אין לנו שום דאגות, חוץ מלתמוך זה בזה. אנחנו כבר לא מרגישים את האגו, אנחנו שוחים מעליו.

שאלה: כיצד לעבוד עם "כדור הפטל" בקבוצה?

תשובה: ראשית, עלינו לשאוף לזהות אותו. כאשר אנחנו מכוונים זה לזה, אנחנו יוצרים תנאים לקשר הדדי, לשיתוף פעולה ולתמיכה. אין לנו ממה לפחד, לא צריך שום דבר, אנחנו לא חושבים על שום דבר פרט לאחדות.

שאלה: מה זה אומר, "אהבת הזולת"?

תשובה: אהבת הזולת, פירושה, שאני דואג לחבר שלי, שיהיה לו כל דבר שהוא צריך כדי להתקיים, אבל לא יותר מזה, ובנוסף, שיהיה לו כל דבר שנחוץ לו להשגת הרוחניות יחד איתי, ברצון המשותף שלנו.

ההשגה של תכונת ההשפעה ההדדית עם החבר – זה הכלי הרוחני שבו אני מתחיל להרגיש את העולם הרוחני.

שאלה: כיצד כל הקבוצות שבעולם צריכות להתחבר, הרי לא מדובר על כך במקורות?

תשובה: נכון, באף מקום במקורות לא כתוב על החיבור בין כל הקבוצות בעולם, וזאת בעיה גדולה מאוד. אבל ברור לנו שאנחנו נוכל להתגבר עליה, מפני שקבוצות כאלה מופיעות בכל מקום בעולם. אנחנו מארגנים פגישות, סדנאות, כנסים, ישיבות חברים, וכו'.

כל עוד יש לי כוח, אני מוכן לנסוע לכל מקום בעולם שרק אפשר. וכל השאר כבר תלוי בכם, בשאיפה שלכם זה לזה, ביכולת שלכם ליצור אתר משותף שבו תוכלו להרגיש זה את זה.

נניח, יש בעולם 50 קבוצות, וכל אחת מהן זה "פרצוף" אחד. זה אומר, שצריך לבנות אתר שבו כל קבוצה בכל יום תכתוב משפט אחד שבו היא תביע את תמיכתה בכל הקבוצות האחרות, הרי צריך כבר להתחיל לבנות איזשהו קשר!

אחרת, יוצא כך, שאני מקשר ביניכם, ואתם מתחברים ביניכם דרכי. אתם חייבים להשקיע יותר בחיבור ביניכם דרך הפצה, כאשר הקבוצות מייצרות חומרים שונים. צריך להשתדל שהחומרים האלה יזרמו ביניכם, כדי שאתם תבחרו בטובים ביותר.

זו, למעשה, התמיכה החיצונית בשאיפה הפנימית שלנו. כאשר הקבוצה תתחבר לאחד שלם, היא תרגיש שאיפה טבעית לקבוצות האחרות. בהמשך, תכונת ההשפעה שהיא תרגיש בתוכה, תוביל אותה קדימה.

שאלה: האם כדאי לנו להתחזק כמו הקבוצה הווירטואלית של קזחסטאן, או כמו הקבוצה העולמית?

תשובה: אני חושב שצריך להשתדל להיות בחיבור תמידי זה עם זה, לחזק אותו. צריך לעסוק ביחד בהפצה, רק בזהירות, לפרסם יותר את החינוך האינטגרלי, ולא את חכמת הקבלה. והעיקר הוא, להיפגש בכנסים ובאירועים המשותפים.

שאלה: אחרי הכנס אנחנו מרגישים חום וצורך גדול בקשר. אבל הוואקום, הערפל, שאנו מרגישים סביבנו, לא נעלם. כאילו אבד לנו ציון הדרך, אין לחץ מכל הצדדים שהיה לפני הכנס שמאוד עזר.

תשובה: בדיוק זה מה שאני מרגיש בכם. זה באמת כך. הכנס בסיביר – זה הכנס החזק והפנימי ביותר שהיה לנו עד עכשיו. כך יעברו כל הכנסים: אם נכין אותם בצורה נכונה עם רצון להשפעה ולחיבור, אז כל כנס הבא יהיה חזק יותר מקודמו.

אחרי הכנס, מצד אחד, מרגישים חום שהשגנו בכנס, אבל מצד שני, ההרגשה הזאת נמצאת באיזה מין ערפל ולא ברור מה לעשות איתה. רצוי שהיא תמשיך להתגלות יותר ויותר, אבל היא מתפוגגת בהדרגה. מה לעשות עם זה? צריך בהכרח לחזק אותה!

ניתן לחזק אותה רק על ידי הקשר בינינו! תיקחו את ההרגשה שנשארה אחרי הכנס, ותתחילו לממש אותה באופן מעשי בתוך הקבוצה! באופן מעשי – לא במילים, אלא בתחושות, ברגשות. תתחילו לרקוד, להתחבק, לארגן כל מיני אירועים! תשתדלו לעשות זאת לא בצורה אוטומטית, אלא דרך הלב, כמו שזה היה בכנס, כאשר אתם הצלחתם קצת לצאת מעצמכם, להתעלות מעל עצמכם. אני, כמובן, עזרתי לכם, דחפתי אתכם ואת התחושות האלה פנימה, אבל הגיע הזמן שאתם חייבים לעשות את זה לבד! ההרגשה הזאת נשארה בכם, התחושות הללו חיות בכם. אתם חייבים עכשיו לממש אותן ביניכם! ולא לתת להן ליפול!

אתם התכוננתם לכנס היטב, ואני באמת יכולתי לתת לכם את הכול, מה שרק אפשר היה לתת לתוך הרצונות שלכם, והמשך המימוש של הרצונות הללו כבר תלוי בכם. אני לא יכול לעזור לכם בזה. אתם חייבים ברצינות לעלות לרמה הבאה של היחס ביניכם – זאת השאיפה הפנימית של אדם לאדם. אל תהיו אדישים לזה! תגייסו את הלב שלכם ותתחילו לעבוד למען הזולת.

שאלה: כיצד זה קורה? מי מתחיל ראשון? או שאנחנו חייבים להסכים: "בואו כולנו ביחד נתחיל לפעול כך!".

תשובה: מה זה משנה לך? למה לך לחכות למישהו?

למה אני נמצא בקבוצה? אם אני רוצה לגלות את העולם העליון, אני כבר עכשיו צריך להתחיל לעשות זאת כלפי החברים. אני לא צריך לחכות להם! ואפילו אם הם לא יעשו דבר, ואני כן אעשה, אני אגיע לגילוי, משום שהקבוצה, למעשה, קשורה מבפנים ונמצאת בעולם הרוחני, אבל זה נסתר מאיתנו. אני לא רואה את הקבוצה, אני רואה את היחס האגואיסטי שלי לעולם. אם אני אתחיל להתייחס לעולם בצורה אחרת, אני אראה שכולם מסביבי מתוקנים. לכן, אל תחכו לחברים, אתם כבר עכשיו יכולים להתחיל להתייחס אליהם בצורה נכונה, וזה מספיק כדי לצאת לעולם העליון.

שאלה: אילו סעיפים חייבים להיות בתקנון של כל קבוצה, לא משנה באיזה מקום היא נמצאת? מה מאחד אותנו לקבוצה עולמית אחת?

תשובה: המקובל הוא אדם שמגיע ללימודים, משלם מעשר, עובד בחיבור עם האחרים. אלה שלושת התנאים ההכרחיים. אם אתם עושים זאת, אתם בדרך, והכול תלוי רק בהשתוקקות שלכם.

שאלה: מה נותן לאדם כוח להחזיק ב"אין עוד מלבדו", למרות ההפרעות?

תשובה: רק תמיכתה של הקבוצה! אם אין תמיכה, קשה מאוד להתקדם. לפחות, תשתתפו בלימודים המשותפים שלנו. אם, נניח, אתה לא נמצא בקבוצה, זה יחזיק אותך. אבל אתה בכל זאת חייב לטפח בתוכך את כל זה, בהכרח לפתח את היחס הנכון לזולת, ואז תתקדם.

מתוך השיעור הווירטואלי, 16.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הדלת למתחם של הבורא 
מה זה "קבוצה"?
תפקיד הקבוצה בגילוי הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Bc0He

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest