דף הבית / כלכלה / כסף / המתאגרף, המשקפופר, והצדק החברתי

המתאגרף, המשקפופר, והצדק החברתי

שאלה: כיצד נוכל לעבור לכלכלה שמבוססת על ערבות הדדית?

תשובתי: בעל הסולם כתב על כך בצורה מאוד פשוטה: כל אחד עושה למען החברה את כל שביכולתו, ומקבל כמה שנחוץ לו כדי לספק את צרכיו. מכאן אפשר להוציא נוסחאות קונקרטיות. זאת החלוקה הצודקת שהעם דורש.

עד עכשיו, היה ניתן להרוויח על ידי גניבה, שקרים והונאה. אנשים פעלו בצורה אגואיסטית, השתמשו בקשרי משפחה, הפעילו לחצים וכוחות שונים, כדי לקבל כמה שיותר. אבל מעכשיו כבר לא יהיה "יותר". בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע לצדק, אז למה שלך יהיה מגיע יותר ממני? יכול להיות שאתה חכם יותר ממני, אז מה? אני לא אשם בכך שנולדתי טיפש.

נניח שאני בגובה שני מטר, שוקל מאתיים קילו, ועוסק באיגרוף. ואתה רק מטר וחצי, שוקל רק חמישים קילו, אבל אתה חכם. אני מרוויח בקושי חמשת אלפים שקל בחודש ואתה מרוויח מיליונים. לו רק הייתי יכול, הייתי בא אליך, נותן לך בוקס, לוקח ממך את כל המיליונים שלך, ומשאיר לך, ברוב טובי, חמשת אלפים שקל.

מי מבינינו פועל בצדק? לי נתנו כוח, ואני משתמש בו כדי לקחת מכולם כמה שיותר, ולך נתנו מוח, ואתה משתמש בו באותה הצורה. זאת צריכה להיות הצורה של החברה שלנו?

בסופו של דבר הגישה הזאת מביאה אותנו להרס כללי, ולא נשארת לא שום ברירה, אנחנו חייבים להגיע לאיזושהי נוסחה שתאזן בינינו. המקדם בנוסחה הזאת לא יהיה הכוח שלי ולא המוח שלך. צריך להיות כאן חשבון אחר, חשבון צדק. ובעל הסולם מציג את זה בצורה פשוטה. עד שלא נגיע לחישוב הזה, תמיד יהיו אנשים שלא יהיו מרוצים מצורת החלוקה של העוגה.

ומהצד השני, צריך להבין: למה שמישהו אחר ייקח את הכסף שיכולתי להרוויח לעצמי? – העניין הוא, שאף אחד לא גונב ממני. אנחנו פשוט צריכים לדאוג זה לזה, כמו במשפחה, שבה אתה נותן לילד שלך את הטוב ביותר ושואב מכך הנאה גדולה יותר מאשר אם היית מקבל את זה בעצמך.

ודאי שבדרך ליחסים כאלו צריך לעבור תיקונים רבים. איננו רוצים לכפות שום דבר בכוח, כמו ברוסיה הסובייטית. אבל אנחנו צריכים ליצור חינוך חדש. אין ברירה אחרת, שום דבר לא יקרה מעצמו. אנחנו צריכים להגיע לכך בהדרגה. מוכרחים להציב את הנושא הזה בראש סדר היום, אחרת לא נעשה אפילו את הצעד הראשון.

לאחר שנעשה את הצעד הזה, פתאום נגלה להפתעתנו שהכול מתחיל "ללכת חלק יותר". צריך רק להתחיל.

הנוסחה הסופית נראית היות מאוד נוקשה: בלי כל לחץ חיצון, אתה מחייב את עצמך לתת לאחרים את הכול מעבר למה שהכרחי עבורך, כאילו הם הילדים שלך, שעבורם אתה מוכן להשקיע ככל שיידרש. אבל קודם כל, כולם חייבים להגיע להרגשה כזאת, לתפיסת עולם כזאת, מרצונם הטוב. הרי אין כפייה בדרך הרוחנית.

זוהי מהפכה מאוד עמוקה, קשה ורחבה. אנחנו צריכים רק להתחיל אותה, אחרת הטבע יקדם אותנו אליה מהר מאוד. הרי בינתיים אנחנו די מפגרים בקצב. אנחנו צריכים להתקדם בעצמנו, במקביל לחינוך החברה. הדבר החשוב ביותר כאן הוא דווקא התהליך החינוכי. ככל שהחינוך יתפתח, העולם ישתנה.

מתוך שיחה על ערבות וצדק חברתי, 22.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לדאוג זה לזה
העולם החדש זקוק לכלכלה חדשה
בסיס כלכלי חדש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/02nbV

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest