המשחק לא יעזור

שאלה: מדוע אנחנו צריכים ללמוד כדי למשוך את האור העליון? מדוע האור אינו יכול לפעול עלינו בשעת העבודה בקבוצה, כשם שהוא פועל על ילד קטן בשעת המשחק? מדוע לא מספיק לנו רק לשחק ב"אהבה לחברים" כדי להשיג את האהבה הזאת?

תשובתי: בזמן הלימוד אנחנו מנסים להתחבר יחד, ואנחנו חייבים לשם כך את האור שיפַתח אותנו. האור הזה אינו מגיע רק כתוצאה מכך שאנחנו מנסים להתחבר יחד. הוא צריך להגיע אלינו מהמצב העליון, המדרגה העליונה.

הרי איננו גדלים כמו בהמות באותה הרמה. ילד קטן שמשתוקק להיות גדול, גָדֵל רק באגו שלו ואינו מכוון אותו "על מנת להשפיע". הוא נעשה בהמה בוגרת יותר. אך בעבודה הרוחנית שלנו, אנחנו בכל פעם הופכים את האגו שלנו להשפעה, ולכן אנחנו זקוקים למאור המחזיר למוטב. לכן לא מספיק לנו "לשחק" בקבוצה כדי להשיג אהבה לחברים. הרי האהבה הזאת הפוכה מהטבע שלנו. אני יכול לשחק כאילו אני אוהב, אך כתוצאה מכך לא אשיג את האהבה.

אם אנשים רוצים להתאחד כדי להשיג מטרה אגואיסטית שמובנת לאגו: לנצח או להרוויח, אין להם שום בעיה להתאחד. אך אם אנחנו צריכים לשנות את הטבע שלנו, האגו שלנו אינו מבין לשם מה צריך להתחבר עם האחרים, ולכן איננו מסוגלים לכך. אני שומע על כך טענות רבות. אנשים מגיעים אלינו ושואלים במבוכה: "אתם, המקובלים, נמצאים בכאלה יחסים?! צריכה לשרור כאן אהבה חסרת גבולות! תראו מה קורה כאן!". אנשים מבחוץ אינם מבינים את זה.

הרי אם תגיע לאיזושהי חברה חיצונית שיש לה מטרה אגואיסטית ברורה, אתה תראה שהם מאוחדים ביניהם, מפני שהם מבינים שביחד הם יכולים להשיג את המטרה: להצליח בעסקים או לבנות בית. אך אנחנו איננו יכולים להתחבר, מפני שהאיחוד בינינו אפשרי רק על חשבון שבירת האגו, בעוד שבחברה החיצונית זה על חשבון גדילת האגו. לכן אנחנו צריכים להזמין את המאור המחזיר למוטב. רק המאור שישפיע עלינו יכול לחבר אותנו. אנחנו יכולים לגלות בינינו רק שנאה. בחברה החיצונית, המאוחדת על בסיס מטרה אגואיסטית, אנשים מגלים ביניהם אהבה, ואילו אנחנו מגלים שנאה. זה נקרא "הר סיני", "הר של שנאה". ואז תידרש לנו התורה, האור המחזיר למוטב, מאחר ובעזרתו אנחנו יכולים להתחבר.

ולכן בקבוצה האמיתית של המקובלים מתגלה רק השנאה, ואז הם חייבים ללמוד כדי למשוך את האור שיחבר ביניהם. אך האור מחבר אותם רק לרגע אחד, ולאחר מכן שוב מתגלה השנאה, כדי שהם יתקדמו הלאה וימשכו שוב את האור. וכך כל הזמן הם חייבים למשוך את האור, אחרת הם שוקעים בתוך השנאה. השנאה היא האגו שלהם, ה"עזר כנגדו" שעוזר להם להתקדם בצורה כזאת.

לכן דרושה לנו קבוצה, ואנחנו צריכים להשתדל להתחבר יחד, על אף שברור לנו שאנחנו בעצמנו לא נשיג זאת. אך אנחנו חייבים לנסות ולא להתבייש במשחק הזה. אנחנו צריכים גם ללמוד יחד כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, מפני שהוא צריך לבצע בנו את המהפך. הרי ללא רכישת תכונת ההשפעה לא נוכל להתחבר.

החברות החיצוניות מתחברות בצורה אגואיסטית, ואילו אנחנו מתחברים רק בזכות ההשפעה הרוחנית ההדדית. אם האור ישפיע ויחבר בינינו, בכלי המשותף שלנו, מייד נגלה את הבורא. הכוח הכללי שיתגלה בינינו הוא הבורא. הרצון לקבל שלנו יהפוך לרצון להשפיע.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד לאהוב
עובדים עם החברים, מתכוונים לבורא
סוד אהבת האמת לזולת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/X6ukt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest