דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ה"מסך" הוא החשבון לצורך העבודה מול הרצון

ה"מסך" הוא החשבון לצורך העבודה מול הרצון

שאלה: ממה מורכב ה"מסך" וכיצד הוא מסוגל לגרום לכך שהאור לא ינטרל את הרצון?

תשובתי: ה"מסך" הוא לא הרצון אלא כוח ההתנגדות. ה"מסך" מורגש כחשבון לצורך העבודה מול הרצון. כיצד אני יכול להתעלות מעל הרצון אם כולי נמצא בתוכו? אני מקבל כוח מיוחד מבחוץ, מהסביבה או מהאור, כלומר, מגורם חיצוני שמאפשר לי להתנתק מהרצון שלי.

ואז אני כבר לא שוקע בתוך הרצון שלי ולא מזדהה עימו. אני לא נמצא תחת שליטתו, כשאני חושב אך ורק כיצד למלא אותו, בדומה לעבד שמקבל הוראות מבעל הבית ורץ לחפש היכן ניתן להשיג את מה שאהובו חושק בו. אני מקבל מלמעלה כוח אחר, שיקול אחר, האם ללכת בדרך של ייסורים גדולים או על ידי איזושהי הארה שכלית.

לפני כן דאגתי רק לרצון שלי ורציתי למלא אותו, כלומר, הייתי אגואיסט גדול. האגואיסט הגדול כבר לא חי בתוך הרצון הקטן שלו, הוא מתנתק ממנו ובוחן מהצד היכן ניתן למלא אותו יותר ויותר.

עם זאת, תוך כדי ההתרחקות שלי מהאגו למען מילוי גדול יותר, אני מתחיל לבצע חשבון מחוץ לאגו. נוצר מעין שסע בין האגו שלי לבין עצמי כמקבל ההחלטות, השכל והרצון שלי כאילו מתפצלים. ואז אני מתחיל להבין שהרצון תמיד משעבד את השכל והופך אותי לעבד שלו.

אנשים רבים בעולם חווים זאת: למשל, אלכוהוליסטים או נרקומנים. אם הדבר גורם לנזק רציני, האדם מבין שהוא הפך לעבד של הרצון שלו, של ההרגל האכזרי.

אבל אם אני מתבונן ברצון שלי מהצד, ודאי שנדרש כאן אגו גדול ומפותח, גם שכל וגם רגש. אני מתחיל להצטער שכל הזמן אני מציית לו, בא לי קצת להשתחרר ממנו, ומכאן מתחיל להתפתח האדם.

אני מתחיל להרהר בתוכי האם ניתן איכשהו לשנות את רצונותיי, להגביל את אלו ולהגדיל את אלו? הדבר אפשרי באמצעות הסביבה. אילו השבירה לא הייתה קורית קודם לכן השבירה, לא הייתה קיימת הסביבה, ולא היה לנו שום סיכוי לצאת מהרצון שלנו. אך מכיוון שאני קשור לסביבה שמאירה לי ומעניקה לי ערכים אחרים, כתוצאה מכך אני משתנה בהדרגה.

אני משווה אותם עם הערכים שלי ורואה שאני מעוניין רק באוכל טוב, ואילו הסביבה מדברת על מוזיקה, תיאטרון, אופרה… מתעוררת בי בושה ואני מתחיל לעשות חשבונות שמרחיקים אותי מהרצון שלי. לפחות אני מתחיל להפעיל עליו ביקורת, וכך נוצרת הבעיה: אני לא מרוצה מעצמי יותר ואני מוכרח להשתנות בהתאם לסביבה.

כך השפעת הסביבה מביאה אותנו לחשבון כזה, שאנחנו מוכנים להשתנות לגמרי, רק שהאחרים יכבדו אותנו. אבל כל זה בינתיים אגואיסטי גרידא, ללא שום "מסך." כרגע זה ה"מסך" האגואיסטי – אני רוצה להיות רזה ויפה, לכן אני מגביל את עצמי באוכל. גם זה אמנם לא קל, ובכל זאת האנשים עושים את זה. הכול תלוי מה יותר חשוב לי ומה נותן לי תענוג גדול יותר: המראה החיצוני או האוכל?

הכול תלוי בשיקול שלי, כשבעזרת החברה אני יכול להגדיל את החשיבות של דבר אחד על פני דבר אחר. לכן מי שמעוניין להרזות או להיגמל מהרגל מזיק, חייב להתכלל בחברה המתאימה שמעריכה את החיים ללא ההרגל הזה.

אבל אם אתה רוצה לרכוש "מסך" אנטי אגואיסטי, זה כבר משהו אחר. לשם כך אתה זקוק לסביבה שתגרום לך להרגיש את חשיבות ההשפעה. צריך שיכאב לך מכך שאינך מסוגל להשפיע. אתה תרגיש שמזלזלים בך בגלל זה ואתה לא שווה כלום ומבזבז את החיים שלך, ושבכלל אין טעם לחיות אם אינך משיג את תכונת ההשפעה!

השפעת הסביבה צריכה להיות כל כך חזקה, עד שתרגיש ש"טוב לי מותי מחיי". ואז תתחיל לדרוש, לבקש, להתפלל, לבצע כל מיני חשבונות ומעשים כדי לרכוש את המסך! וכשתראה שאין דרך אחרת לקבל אותו, אז תתחיל לדרוש את האור המחזיר למוטב. זה מה שיביא אותך להכרת הרע.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עצה למי שמעוניין לתקן את הנשמה
גלות היא פרידה מהאחים
הדרך אל הטוב – צעד אחר צעד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/zxg4X

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest