דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / הצד האחר של "גחמות" הטבע

הצד האחר של "גחמות" הטבע

מה האדם בסך הכול רוצה? הוא רוצה לדעת מה מפעיל אותו. האם זה כוח אחד או שני כוחות, ואולי אלף כוחות משני הצדדים? "לא חשוב, העיקר לשמור על קשר איתם כדי שהם יטיבו עימי, ואז יהיה לי טוב". האגו מחייב אותנו לכך. בהתאם להתפתחותו אנחנו שינינו את יחסנו לגורל, התנינו אותו בנסיבות חיצוניות אלו או אחרות. על בסיס זה נבנו האמונות והדתות השונות.

החלוקה לטוב ולרע היא סובייקטיבית. אם לא היינו מכניסים את עצמנו לתוך התמונה, לא היינו מסמנים את כל הפרטים והתופעות בפלוסים ומינוסים. במקרה הזה הכול היה לטובה. עם זאת, את כל תופעות הטבע אני תופס ביחס לעצמי ולכן אינני יכול לעשות הגבלות.

וכך מופיעות בתפיסה שלי אלפי הבחנות, חיוביות ושליליות. לפי מידת התפתחות הרצון האגואיסטי אני חייב לגלות את הגורמים שמשפיעים על כל אחד ממישוריו החדשים ולייחס לגורמים הללו מהות עליונה, אלוקית. הרי אני תלוי בהם, לטוב ולרע.

כך התפתח היחס שלנו לגורל, למה שמוליד אותנו, שמנחה אותנו בחיים ולאחר מכן ממית אותנו, ולוקח אותנו אל הלא נודע. בסופו של דבר, הטבע האחד שהיה קודם לכן, התפרק אל מול עינינו לחלקים ולכוחות נפרדים. אם לא משייכים להם רצון, רגש, שליטה, אז מדובר פשוט על טבע. במקרה כזה, גורם זה או אחר אינו מתלבש בלבוש אנושי, אין לו רצון כלשהו, זה "טבע עיוור", ולא יותר מכך. הוא לא "מתעקש" כאשר הוא מגלה כלפינו יחס חיובי או שלילי, אלא פועל בהתאם לחוקים מדויקים. אך אנחנו עדיין לא מכירים את החוקים הללו, עדיין לא הבנו את התמונה הכללית שהם מציירים, ולכן אנחנו כל הזמן נתקלים בהפתעות. כל הקושי נובע מחוסר הכרת חוקי הטבע האובייקטיביים, שאינם תלויים בשום דבר אלא רק בו.

מכאן נובעת הבעיה שלנו, איננו רואים את הסיבות למה שקורה. נניח שהכול נובע ממדרגה גבוהה יותר שאינה ידועה לנו. ובכל הנוגע לדברים הברורים, הם נובעים מתוך חוקי הטבע העיוורים.

אך האדם אינו מסוגל לחיות עם גישה כזאת. הרי הוא תלוי בהמון גורמים שנראים לו עצמאיים ושולטים בו. ולכן הוא מתחיל לשייך אותם לגחמות הטבע. הוא אינו מכיר את מקורותיו, אינו רואה את המקור לפעולותיו, דעותיו והרגשותיו, אינו מנחש שגם בו עצמו קיימת תוכנה. מופיע לפניו רק החלק הגלוי, ולכן הוא מייחס עצמאות ומקריות לעצמו ולאחרים. כתוצאה מכך הוא מעביר את התפיסה הזאת לטבע, הוא מניח שגם בו מונח רצון מסוים שיכול להשתנות בהתאם לנסיבות.

במקרה כזה, כדאי להתייחס טוב לטבע, לשדל אותו, לשלם לו, לשלם לאנשים שייתכן שהם קרובים אליו ויכולים לספק הגנה. עכשיו האדם כבר אינו מבטל את הטבע, אלא מייחס לו רצונות, מחשבות ותכונות עצמאיות. מכאן צומחות האמונות והדתות.

בימינו, אנחנו רואים שהרצון האגואיסטי שהתפתח במשך מאות שנים, העביר אותנו דרך כל התיאוריות הללו, דרך סוגים שונים של יחסים לאלוקות. בסופו של דבר כולם נכשלו. ישנם כאלה שנוטים לדבוק בקנאות באחד מהם, להתנתק בצורה מלאכותית מכל היתר למען יציבות מדומה, אפילו נגד ההתפתחות. זה מתבטא בקנאות דתית, וגם בפאשיזם, כלומר, בצורות חיבור אגואיסטיות צרות שבהתחלה מכניסות יציבות לחברה, אך בסופו של דבר הן נשברות מכיוון שהן מנוגדות להתפתחות.

עם התפתחות האגו, האנשים יישארו "עירומים". לא תהיה להם שום אפשרות להתמודד עם הטבע, להתקשר עימו. הם ירגישו שהם נמצאים בשליטה מוחלטת, בלתי מתפשרת, שמקיפה את כל תחומי החיים. הם תלויים במקרה ובגורל שכלפיו לא ניתן לעצב שום יחס סובייקטיבי. זאת תהיה נקודת המפנה שתחזיר את האנושות אל חכמת הקבלה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מנטורליזם לריבוי-אלים
שיטת שתי הרשויות ומקורות התרבות האנושית
עבודת אלילים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest