קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לא מספיק לנו לדעת שאנחנו מרוחקים זה מזה, שאנחנו דוחים זה את זה, שאיננו רוצים את הקשר בינינו, שהיצר הרע הוא הדבר שלא נותן לנו לקיים את החיבור בינינו. מה שנקרא "היצר הרע" הוא מה שמפריע לנו להגיע למטרת הבריאה, למקום שבו אנחנו קשורים יחד לאחד.
היצר הרע שלנו, שדוחה אותנו זה מזה ומפריד בינינו, שאותו אנחנו פוגשים כשאנחנו רוצים להתחבר, הוא נקרא ה"רע". אנחנו בעצמנו מגדירים אותו כרע. ואם אינני מרגיש שהוא מפריע לי להגיע למטרה, להתחבר עם האחרים, אינני מחשיב אותו לרע. משמע שלרע יש מידה. ככל שאני רוצה יותר להתחבר עם האחרים, כך אני מרגיש יותר את הרע.
לכן, בהתחלה, כשהאדם מגיע ללמוד את חכמת הקבלה הוא בכלל לא חושב על כך שהוא צריך להתקרב לאחרים. הוא דומה לאחיו של יוסף. לאחר מכן הוא מתחיל להבין שצריך להתחבר יחד, ואז הוא מתחיל לחשוב כמה טוב יהיה לו אם הוא יתחבר עם האחרים. השלב שבו הוא מתחיל להתחבר עם החברים נקרא "שבע שנות השובע", כשכולם מתקדמים יחד בצורה נפלאה.
לאחר מכן, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה החיבור הזה דוחה אותנו, עד כמה הוא לא רצוי ולא ראוי בעינינו. וכך אנחנו מגיעים לשלב שנקרא "שבע שנות רעב", שבו אנחנו לא מבינים כיצד נוכל לעבוד זה עם זה, ולהתחבר עם ה"פרעה" שעומד ומפריד בינינו. ובמקום שכל הזמן נשקיע את המאמצים הנכונים לחיבור, ה"פרעה" "זורק" לנו כל מיני סוגים של פעולות שאנחנו עושים כביכול כדי להתחבר, ולאחר מכן מסתבר שכל אחד עשה את זה בשביל עצמו. זה נקרא שה"פרעה" מוצץ מ"העורף", הוא מוצץ לעצמו את כל המאמצים שלנו. וכך זה חוזר על עצמו שוב ושוב.
אך כנגד כל המאמצים שהשקענו עומד כוח מיוחד שנקרא "המאור המחזיר למוטב". אם אנחנו מושכים אותו, לא חשוב באילו מצבים אנחנו נמצאים, הכוח הזה משפיע עלינו ומקדם אותנו. לא ניתן להתקדם ללא הכוח הזה.
אם כן, במישור העבודה שלנו אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע גדולה ככל הניתן. ניתן להכיר את הרע דווקא על ידי ההשתדלות לבצע מעשים טובים. כלומר, העבודה שלנו צריכה להתבצע בחיבור, בשמחה, באהבה, בלימוד, בכל הטוב ביותר. אנחנו לא מזכירים את הרע אפילו לרגע אחד. אנחנו לא רוצים להרגיש אותו בשום ביטוי שלו. מתוך המאמץ וההשתוקקות להיות קשורים זה לזה, טובים, מלאים באור, דומים לבורא – מתוכו מתגלה לנו הכוח הרע המפריד בינינו. ככל שנשקיע מספיק מאמצים, כך נוציא אותו מהמסתור. לפי המידה שאני משקיע מאמצים כדי להתחבר עם האחרים, כך אני זוכה לגילוי הרע. כלומר, גילוי הרע הוא השכר, הוא התוצאה מהמאמצים שלי.
אני נתתי 20 ק"ג יגיעה כדי להתחבר עם החברים, וכתוצאה מכך מתגלים לי 20 ק"ג של יצר רע. אני מגלה שאני לא רוצה להתחבר איתם. קודם לא ידעתי ולא ראיתי את זה, ועכשיו אני יודע. למרות זאת אני ממשיך לעבוד, אני משקיע 40 ק"ג נוספים של מאמצים וכך מתגלים לי 40 ק"ג נוספים של היצר הרע. ה"פרעה" גדל עוד ועוד, עד שהוא הופך למפלצת שלא ניתן לעשות איתה כלום.
אפילו אם אני בא אליו ומסכים לכל הצרות והייסורים שנופלים עליי כעשר מכות מצרים, הוא בכל זאת עומד ומפריד בינינו. אך מתוך העקשנות שלו אני רואה שאין לי שום ברירה, אלא להפסיק לעבוד עם האגו שלי. זה נקרא "לברוח ממנו".
ואז, בתנאי שאני מוכן להיפרד מהאגו שלי, להתעלות מעליו באמונה למעלה מהדעת, מתגלה לי ההזדמנות להשתמש בכוח המיוחד שיחזיק אותי למעלה מהרצון לקבל שלי. אני כביכול נמצא ב"אוויר", האגו שלי נמצא למטה ואני מעליו. מה זאת אומרת "אני"? אני יכול לחשוב, להרגיש, לבצע חשבון, לבצע פעולות בלי לטבוע בתוך הרצון לקבל שלי, ויחד עם זאת להימצא למעלה ממנו. זה נקרא שאני עומד בפני קבלת "המאור המחזיר למוטב", שנקראת "קבלת התורה".
עכשיו אנחנו נמצאים מול התורה, אנחנו יושבים בשיעור, רוצים להתחבר יחד, לבנות רצון משותף, כלי משותף, אנחנו קוראים בספר הזוהר כדי שהאור שמגיע ממנו יקיים את הבטחתו ויחזירנו למוטב, במידה שהכנו את הרע שמפריד בינינו כדי שהאור יתקן אותו.
לכן כתוב על תלמידי רבי שמעון שהם היו יושבים לפני השיעור ומגלים את הרע ביניהם, את אש השנאה הבוערת. לא בקלות מגיעים למצב הזה, אלא לאחר מאמצים רבים ברצון להתחבר, הם מגלים את הרע. ובכל יום מתגלה רע חדש. ואז בכל יום יש לך חיסרון לקבל את התורה, את המאור המחזיר למוטב. אם אתה משתדל להתחבר אתה מגלה שאינך מסוגל לכך, ושוב גילית את ה"פרעה", שנראה לך גדול עוד יותר מקודם.
לכן צריך לנסות בכל זאת לזהות את הרע רק בעזרת הרצון להתקרב אל הטוב. ואז, אם באמת נרצה את הטוב, הרע יתגלה. אם הרע יתגלה, אנחנו באמת נבקש שהזוהר ישפיע עליו ויהפוך אותו לטוב.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
שלהבת האהבה, מעל השנאה המבעבעת
ממה מתחיל הזוהר
רכבל המעלה אל הבורא
